ככל שעוברים החיים אני מהרהרת ומערערת יותר ויותר במחשבות במה לעזאזל בני אנוש מתעסקים
איך משתילים לנו במוח כל מני מחשבות הזויות והתעסקויות מיותרות בדברים שאין בהם כלום מלבד הסחות דעת מהרעיון המזעזע שבסוף כולנו נמות, וגם אם אהיה ראש ממשלת אנגליה או פאקינג מותג, זה לא באמת משנה כלום
כי מי אני בכלל, בתוך הרחוב המכוער, בתוך העיר המייאשת, בתוך המדינה הטרחנית, בתוך היבשת הדפוקה, בתוך העולם האכזר
בתוך הגלקסיה שבתוך היקום ועוד ועוד דפינישנז כאלה ואחרים להוכיח לי כמה אני קטנה ומיותרת
הלוואי שהייתי מצליחה לקום בוקר אחד ולשחרר את נפשי מכל הכבלים הלוחצים שמעיקים עלייה
ופשוט להיות שמחה ומלאה בנחת
ולהבין שכל מה שאת עוברת פה, זה גרגיר כאב מגוחך בתוך חוף ענק של מלא כאב שכל האנשים בעולם חוו או יחוו
אז אל תתני לכל שטות לפצוע אותך ולהשאיר בך חותם
כי גם את די חרא בסך הכל, פשוט צבועה ומחושבת
גם לך ממלאות את הראש מחשבות על סקס ואקשן ומה חושבים עלייך ואיך את נראית ומה יגידו כארעעחלגכלחגלכ
עד שלקחת את זה לקיצון
תפסיקי להיות מיוסרת ומעונה ומלאה ברחמים עצמיים
כי הכל עובר, וגם החיים
ואיפה תקברי את כל הזכרונות והריחות והתחושות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
