אז קצת על עצמי, לומדת בי"ב. בערך. מרגישה מחנק, מנסה להשאיר את הראש מחוץ למים. כמה לחץ.
ביישנית בטירוף.
אוהבת חמאת בוטנים. שונאת חומוס.
אוהבת לצחוק, לקרוא, לכתוב, לפזז על מגרש הטניס, להמציא מילים לשירים ולזמר בקולי קולות.
אנשים שחושבים שהם יודעים הכל, כשבעצם לא יודעים דבר, דוחים אותי, מאידך בורים מתסכלים אותי.
הבלוג הזה נועד בשביל שיהיה לי לאן לפרוק,
יכול להיות שחלקכם יראו במעשיי כקיצוניים, ואני מודעת לסכנות הטמונות בכך, אני יודעת על ההשלכות הבריאותיות, אינני מטומטמת, כסילה, כפי שוודאי אתם נוטים לחשוב... או כך אני רוצה לסבור, אני יודעת מה אני עושה. והכל עדיף על להישאר במצב הנתון שלי.
נמאס לי מאנשים חטטנים ש"דואגים" לשלומי, ומתעניינים.. בהתחלה זה היה נחמד וגם המחמאות הצולעות התקבלו בברכה, שכן, ההרגשה הזו שלמישהו אכפת ממני, שאם אמות מחר אז בהלווייתי ינכחו לא רק כלבתי האהובה, אלא עוד ברנש אחד או שניים.
אינני יכולה לספוג את זה יותר, אז אם אתם כאן רק בשביל לזרוק איזו הערה בטון מתנשא של מינימום רופא מאוניברסיטת הארוורד,
אז אנא מכם אל תעשו זאת, דמיינו כאילו מעולם לא נכנסתם לבלוג והמשיכו ביום המקסים שלכם. תודה, מיס. פלאז'ר. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss.Pleasure