מאיה מתעצבנת

כאבי התבגרות פתאומיים

לא יודעת מה קרה לי בשבועיים האחרונים, אבל פתאום נכנס בי מן מצב רוח כזה לא ברור, לא הייתי עצובה, אבל גם לא חייכתי הרבה, בקושי דיברתי, ובכלל כל ההתנהגות שלי נהייתה נורא מוזרה, לא הבנתי מה עובר עליי, ואם אני לא הבנתי אז אני אפילו לא יכולה להתחיל לחשוב מה אחרים מבחוץ חשבו.

כששאלו מה קורה ואם הכל בסדר, עניתי שאני פשוט עייפה, בכיף הייתי אומרת מה באמת עובר עליי, אבל לא היה לי מושג מאיפה להתחיל בכלל.

הכל התחיל כשהיא טרקה לי את הדלת בפנים

אז כמו שאמרתי הכל התחיל לפני כשבועיים כשביקרתי את חברתי ל' וכרגיל היא הייתה במצב רוח עצבני. לרוב היא אחלה בנאדם, אנחנו עושות המון צחוקים יש לנו את הבדיחות הפרטיות שלנו, ורוב הזמן אנחנו מסתדרות מעולה, חוץ מבמקרים שבהם היא נכנסת להתקפי זעם, והיא נהיית אגרסיבית וגסת רוח. מעולם לא התעמתי איתה על זה, כי למרות שקשה לי להודות יש בה משהו שמפחיד אותי. כשהיא נכנסת למצבי הרוח האלה, אני פשוט נסוגה, או מיד מסכימה איתה מקשיבה לה נותנת לה להוציא את האגרסיות שלה, וממשיכה הלאה. אבל במקרה האחרון, משהו בי השתנה. לא אספר לכם את פרטי המקרה בכדי לשמור על הפרטיות, אבל כרגיל מישהו עצבן אותה, והיא נכנסה ללופ של התקף זעם, צעקה, ויצאה לחלוטין מפרופורציות, היא ניסתה כרגיל להסביר לי למה היא עצבנית ואמרתי לה שאני מבינה אותה והכעס שלה מוצדק, אבל עדיין היא חייבת להירגע כי היא יוצאת מפרופורציות. וכרגיל כדי לסכם את האירוע היא צעקה"את לא מבינה אותי"-וטרקה לי את דלת המטבח בפנים.

בדרך כלל הייתי יוצאת קצת רועדת מאירוע שכזה למרות שאני רגילה לזה. אבל באותו הרגע שהיא טרקה לי את הדלת בפנים, הרגשתי הרגשה נפלאה של שחרור.

חייכתי מבפנים, ופתאום בפעם הראשונה הבנתי, שהיא כבר לא שולטת בי יותר. שמצבי הרוח האלה הם שלה ורק שלה, ולי אין שום כוונה או רצון להצטרף למערבולת הרגשות שלה.

המשכתי את יומי כרגיל מבלי להביט לאחור. ומאותו יום למדתי כמה דברים על עצמי, אבל הדבר העיקרי ששמתי לב אליו, הוא שפתאום התבגרתי. טריקת הדלת בפנים פתחה לי דלת לעולם של הבנות עמוקות על עצמי ותחושת גאווה עצמית שלא הייתה לי הרבה זמן ואולי אף מעולם.

בשבועיים האלה, כשהייתי בתוך השקט שלי, הרגשתי שמשהו בי משתנה, מבין יותר, חושב יותר,אומנם זה כאב אבל זה כנראה כאבי גדילה, הרי אומרים שלהתבגר זה כואב.

שלושה דברים שלמדתי על החיים

שום דבר לא נשאר קבוע-החיים תמיד משתנים- לא משנה כמה הרגע או התקופה נראים קשים, ולא נגמרים, תסמכו עליי, תמיד אחרי החושך הגדול, מגיע האור. החיים תמיד משתנים, הדבר היחיד שנשאר קבוע זה האופי של האדם. אם משהו מסרב להשתנות, זה לא המשהו, זה כנראה מישהו, ודרך החשיבה שלו.

רגש זה בחירה-ברגשות ניתן לשלוט-כבר הרבה זמן שידעתי את זה קראתי את זה באיזה ספר, והסכמתי עם זה לחלוטין, אבל רק כאשר הרגשתי זאת על בשרי, ברגע שקיבלתי החלטה לא לתת לעוצמת הרגשות שלה לגעת בעולם הרגשות שלי, אז זה ממש נכנס לי לתודעה.

ב"רגש זאת בחירה" מתכוונים גם שבזה שאתה שולט ברגשותיך, ובוחר מה להרגיש בסיטואציה מסוימת, אתה בעצם משנה את הסיטואציה. אם למשל מישהו מחליט לעצבן אותך, או להעליב, אתה מחליט אם להיעלב ולקחת את זה קשה ולעשות מזה סיפור, או שאתה פשוט מחליט שזה עובר לך מעל הראש ולא נותן לזה בכלל יחס. ובכך אתה בעצם מחליט שהסיטואציה היא לא ניסיון העלבה, אלא תחושת גאווה עצמית וחיזוק נפשי.

לנשום-זה רק נשמע פשוט, אבל למדתי שלפעמים כשנורא מתחשק להגיב על משהו שמישהו אמר, אני פשוט לוקחת שלוש נשימות עמוקות, כמו שלמדתי במדיטציה, ורק אז מגיבה ממקום של שלווה ולא ממקום של כעס או חוסר הבנה, כשלוקחים זמן לנשום אז לוקחים גם כמה שניות לחשוב, לפעמים כמה שניות זה כל מה שצריך כדי למנוע טעות גדולה.

אז רק כדי לעדכן, אני עדיין בקשר עם ל' לא כי אני מזוכיסטית, ולא כי היא השתנתה, זה פשוט מן סוג מערכת יחסים מסובכת, היא החברה הכי טובה שלי אני אוהבת אותה מאוד, אבל החלטתי להשלים עם זה שהיא לא מושלמת ועדיין יש בי את התקווה שמתישהו היא תבין שהיא חייבת לטפל בעצמה. בינתיים אניח לה להיות מי שהיא ורק אשמור על עצמי ולא אכנס למערבולת של מישהו אחר.

תגובות ייתקבלו בברכה :)