מאיה מתעצבנת

אתמול (23.4.14) ח. ואני החלטנו לצאת קצת מהעיר כדי להתאוורר,אחרי הכל לא יצאנו כל חופשת הפסח והיינו זקוקות לפיצוי. התכנון היה לנסוע לזיכרון יעקב לחנות בגדים יד שנייה ששם אנחנו תמיד מוצאות מציאות במחירים מגוחכים. אחותי כבר מצאה שם בעבר מכנסיים של רונן חן ממש חדשות, ועוד חולצה 100% משי של מעצבת אמריקאית שהחולצה הכי זולה שלה עולה 250$. והמחירים שם נעים בין 10-100 ש"ח. אז זה די ברור למה זאת החנות המועדפת עלינו :)

הכל התחיל בכך שיצאנו מהבית ולפתע קפצה לנו לתוך הרכב כלבת רחוב בשם סופי. אין לי מושג מה שמה האמיתי, אני מכנה אותה סופי כי היא אסופית, כלבת רחוב. פינצ'רית שחורה קטנה ומקסימה עם עיניים קטנות וכל כך טובות, שמייד ממיסות אותך.  אנחנו יודעים לאיזו משפחה היא הייתה שייכת, או יותר נכון נזרקה ממנה. היא נשארה בסביבת המגורים שלהם, כי זה מה שהיא מכירה, וגם כי מבחינת אוכל היא מסתדרת, היא אוכלת עם חתולי הרחוב. הבעיה היא, שהיא לא מעוקרת, וכבר די ברור שהיא בהיריון, לפחות משני כלבים שאני יודעת עליהם. 

כשהיא נכנסה לרכב מבחינתי זה היה אות משמיים לנסות להציל אותה ולמצוא לה בית. התקשרנו לכמה אנשים שמתעסקים בהצלת כלבים, שמקושרים לכל מיני עמותות, או עובדים בהם. כולם אמרו לנו את אותו הדבר, מכיוון שהיא כלבת רחוב שכנראה לא מחוסנת, ישימו אותה אוטומטית בהסגר ושם היא וגוריה ימותו בוודאות.

לכן היא צריכה לקבל חיסון, להיות בהשגחה ביתית במשך 10 ימים, ורק אז לנסות למצוא לה בית. מכיוון שהבית שלנו קטן מדי בשביל שתי כלבים, כבר יש לנו את ג'ני שגם אותה לקחנו מיסעור לפני כחמש שנים. אין לנו אפשרות להחזיק אותה אצלנו.  אמרנו שלא נוותר ונמצא לה פיתרון, בינתיים סופי שכבה במזגן באוטו,אחר כך כבר שחררנו אותה כי ידענו שהיא תסתדר, ומאז כבר יש לנו מישהו שמוכן לקחת אותה, לגבי הסיפור הזה אעדכן בהמשך. 

(אך עדיין אפשר לאמץ אותה, שום דבר לא סגור.-המעוניין יכול ליצור איתי קשר במייל[email protected] אולי גם יהיו לי תמונות שלה בהמשך) 

לאחר ששחררנו את הכלבה, וניערתי את עצמי מכל השערות השחורות שהיא השאירה עליי, נסענו לכיוון זיכרון, הנסיעה עברה לה בשקט, לא יודעת איך זה קרה, אבל פתאום נזכרתי שאנחנו צריכות גם להגיע לקריון כי כבר כמה חודשים שאין לי אינטרנט בטלפון ורק שם יש עמדה של חברת הסלולארי שלי, והגיע הזמן לסדר את הטלפון. אז כבר אמרנו שנוותר על זיכרון וניסע לקריון לסדר את הטלפון, וכבר נאכל שם צהריים ומשם ניסע לאיקאה לסניף החדש שלהם בקריית אתא. נשמע תוכנית מעולה, מה גם שתכננו לנסוע לשם מרגע ששמענו על פתיחתו של המקום. 

כאשר הגענו לקריון דבר ראשון חיפשנו את העמדה של הוט מובייל, בדרך שמנו לב כמה המקום השתנה מהפעם האחרונה שהיינו שם. נוספו המון חנויות, ושום דבר בעצם לא היה כפי שזכרנו. הכל הועבר, הכל חודש נכנסו מלא מותגים חדשים. מה אגיד לכם, אם רק הייתי באה לשם עם שק של כסף...  

לאחר חיפוש לא קצר, מצאנו את המקום, ותוך כמה שניות וכמה תקתוקים מהירים בטלפון שלי ע"י העובדת שם, הטלפון סודר, ושוב חזרתי לציווליזציה, ויש לי אינטרט בטלפון. 

לאחר שזה סודר, ירדנו למתחם האוכל, לנשנש משהו לפני הנסיעה לאיקאה. אני הזמנתי אוכל סיני מוקפץ, אחותי אכלה פיצה עם אנטי פסטי- וכשרציתי לברר בגוגל מה זה בדיוק, כי לא היינו בטוחות אם זה ירקות מבושלים או רוטב ירוק, הוצאתי את הטלפון מהתיק, עם האינטרנט המחודש, אך ראיתי שהבטרייה כמעט והולכת להיגמר, אז עזבתי את זה. לאחר כמה דקות, סיימנו לאכול קמנו והלכנו למתחם המשחקים לקלוע קצת לסל, פעילות של אחרי אוכל כבד. זה כבר כמעט מסורת מבחינתנו. לא קרה פעם שביקרנו בקריון ולא הלכנו לקלוע קצת לסל. זה משחרר מאוד. כמובן שאת הכרטיסים האלה שיוצאים מהמכונה אני תמיד נותנת לאיזה ילד שאוסף בשביל לקבל פרס שווה. מה לא עושים בשביל חיוך של ילד? 

לאחר שזה נגמר, התחלנו להסתובב ולחפש את השער שממנו נכנסנו, לאחר התבלבלות מבולבלת לחלוטין, ולאחר שכבר התחילו לכאוב הרגליים (כי בכל זאת באתי עם נעלי עקב, לא תכננתי לצאת לטיול שדה) בסוף  יצאנו מאיזה שער שנמצא, לא חשוב העיקר שנמצא את האוטו, נראה לכם שמצאנו בקלות? גם בתוך החנייה הענקית הזאת לא מצאנו כלום, מיואשות חזרנו לתוך הקניון לחפש שוב את השער שממנו נכנסנו, כי אולי משם נמצא את האוטו יותר בקלות. גם זה לא עזר, לבסוף לאחר שכבר ממש היה קשה לי ללכת, אחותי הציעה שאחכה לה במקום מסויים, וכשהיא תמצא את הרכב, היא תבוא לאסוף אותי. נשמע לי טוב. חיכיתי לה מחוץ לבנק הפועלים,

ובזמן שחיכיתי הכנסתי יד לתיק להוציא את הטלפון שלי למקרה שאחותי תתקשר, ובינתיים לבדוק הודעות. אך הטלפון לא נמצא-  אוי לא, אלוהים תגיד לי שזה לא קרה חשבתי לעצמי, השארתי אותו במתחם האוכל!!

-סוף חלק א'

חכו שתשמעו מה קרה לטלפון שלי. הכל בחלק ב'. יומטוב <3