מאיה מתעצבנת

קאט! "הסצנה מוגזמת מדי, תתאפסי על עצמך ותחזרי למציאות" יאמר הבמאי. איזה במאי? של הסרט שחייתי בו בימים האחרונים.הסרט שלי היה כל כך דרמטי עד שהגעתי לתחנת המשטרה בשבוע שעבר. איך ולמה?

הכל התחיל במכתב שהוצאתי מתיבת הדואר בזמן שטיילתי עם כלבתי בעוד ערב שבו ממש לא היה לי כח לטייל איתה, אך חובה היא חובה ועם חובה לא מתווכחים. ולחשוב שבכלל לא התכוונתי לבדוק מה קורה בתיבה מכיוון שבדקתי אותה רק יומיים לפני כן.

לא ציפיתי שיהיה שם משהו חשוב,אבל המפתחות היו אצלי, ועברתי ליד, אז מה היה אכפת לי לבדוק? חשבתי שיהיו שם כמה פרסומות או עוד חשבון טלפון משעמם, אבל מה שיצא משם, לזה לא בטוח שהייתי מוכנה.

זה פשוט לא יאמן איך מכתב אחד עם טעות אחת יכול לשגע בן אדם אחד שגם ככה חוש הדרמה שלה מפותח יתר על המידה.

הגעתי הביתה כשבידי עוד אחד מהמכתבים האלה שמקבלים מהבנק פעם בחודש בערך, מכיוון שכבר קיבלתי את המכתב שמסכם כמה עמלות גנבו לי החודש וכמה יפה המינוס שלי רק יומיים לפני, לא ממש הבנתי מה הם רוצים הפעם.

לאחר שהסדרתי את נשימתי ושתיתי משהו קר, כי בכל זאת אני כבר לא ממש בכושר, וללכת עם הכלבה זה כבר לא מה שהיה פעם, בכל זאת מזדקנים, לא הכלבה, אני, היא בת שש, גורית לנצח, אני מטיילת כמו עוד כלב רחוב תשוש, אומנם בלבוש ספורטיבי אבל זה רק למראית עין, מתחת לחולצה שכתוב עליה ספרינט חיה בחורה בת שלושים ואחת שלא תרוץ ספרינט גם אם צ'יטה עם כלבת תרדוף אחריה.

פתחתי את המכתב המסקרן ובו גיליתי כי עיקלו לי את החשבון!

למה? כי בחור מכפר ערבי ליד עירי חייב למועצה שלו 9,000 ש"ח אז החליטו משום מה לעקל את החשבון שלי. זהו, חשבתי לעצמי. פרצו לי לחשבון הבנק, כן! זה כמו כל האלה מכלבוטק או כל תוכניות התחקיר האלה שמראים בהם איך אנשים תמימים נכנסים לצרות כאלה ללא כל דרך להוכיח שהם לא קשורים לחובות שהשאירו אחריהם הפורצים העלובים. אוי, עכשיו ישאירו לי חובות של מאות אלפי שקלים, ואיך אני אוכיח, ואיך אצא מזה... ואוי ואבוי לי.

או, שמישהי חתמה לבחור ערבות בשמי, ועכשיו היא חוגגת עם השם שלי, ועושה כאוות נפשה עם זהותי.

טוב, אין ברירה.. אלא ללכת למשטרה להתלונן על גניבת זהות . כן, כנראה שמישהו גנב לי את הזהות, וכמובן שמייד גם ידעתי איך גנבו לי את הזהות, אז, ב2011 כששיניתי את שמי וקיבלתי את התעודה החדשה, והפקידה הניחה את הישנה עם השם הישן על ערימה של תעודות, בטוח שמישהו נכנס אחריי ושלף משם את התעודה ומאז הוא חוגג על השם הישן שלי! עם אותו מספר זהות כמובן. 

או שבכלל, זה מישהו מהבנק עצמו? הרי למה הם לא יוצרים איתי קשר טלפוני? למה הם מתעלמים? משהו פה חשוד, מייד וללא שום דיחוי קבעתי עם עצמי ולאחר כמה דקות מחשבה, וגם עם אחותי, הגדולה ללכת לתחנת המשטרה ולדווח על המקרה. בחרתי ללכת עם אחותי  כי לא נראה לי טבעי ללכת לתחנת משטרה לבד בפעם הראשונה, כי מי יודע איזה טיפוסים יהיו שם? והייתי זקוקה לתמיכה מוראלית.

למחרת, בשעות אחר הצהריים לאחר שאחותי סיימה את עבודתה, ניגשנו לתחנה, וחיכינו לחוקר שיכניס אותנו. לא לפני שעברנו בקבלה וקיבלנו פתק עם מספר תור כמו שמקבלים בקופת חולים, מעניין שעניין התורים הגיע גם לשם.

אל חדר החקירות קיבל אותנו חוקר חביב אך מותש מעט לאחר שקיבל כמה תלונות. ברצף אין מה לעשות, עם ישראל תמיד אהב להתלונן עוד מימי התנ"ך, למה שזה יפסיק גם היום?

"דיברת עם הבנק"? הוא שאל, לא, עניתי, אני בכלל חושדת שאולי זה מישהו מתוך הבנק, הרי הם עצמם לא יוצרים איתי קשר, וזה נראה לי לא טבעי. לאחר עוד כמה שאלות ,ובדיקה טלפונית עם כנראה בכיר ממנו, שהנחה אותו לשאול אותי אם חתמתי ערבות על רכב, ועניתי שאין לי רכב ואין לי רישיון, הוא הנחה אותי להמשיך לבדוק את העניין. "קודם תדברי עם הבנק, אם הם לא נותנים לך תשובה מספקת, דברי עם המעקלים, (מועצה מקומית של הכפר של הבחור החייב) אם הם, לא ייתנו לך תשובה מספקת, אנחנו נזמן את הבחור לחקירה, ונראה מה הלאה" טוב? שאל וחייך, אוקי, עניתי, הודיתי לו ויצאתי מהחדר, מבסוטה ממשטרת ישראל, שלקחו את תלונתי ברצינות, למרות שאולי עדיין עוד אין לי על מה להתלונן.  

יצאתי משם לכיוון הבנק שנמצא עשרה צעדים מתחנת המשטרה. היה סגור. ברור.

מה שאותי עניין באותו זמן, זה למה בכלל הבנק לא בירר בקשר לעיקול הזה? הרי הם ראו שהעיקול הוא על שמו של מישהו אחר, למה הם לא התקשרו לאותה מועצה לברר מה הסיפור לפני שעיקלו? למה הם לא התקשרו אליי? הבנק והמועצה המקומית של אותו כפר אשמים באותה מידה בעיניי. שניהם חסרי אחריות.

למחרת ניגשתי לבנק לבירור אותה סוגיה. הבנקאית האישית הבהירה לי שהם לא מטפלים בעיקולים, מי ששם את העיקול הוא גם זה שמסיר אותו. הדבר היחיד שהבנק מסיר, זאת אחריות לחשבונך. אבל עדיין נגבה ממך עמלות כל חודש בחודשו. העיקר שהם מחייכים כשהם נועצים סכין בגב. הזהרתי אתכם שיש לי חוש דרמה מפותח נכון?

זה היה יום חמישי, מיד כשהגעתי הביתה ניסיתי להתקשר אל אותה מועצה מקומית, בכל חמשת המספרים שהיו לי הם לא ענו, גם לא ביום שישי, אחותי אמרה שאולי הם מוסלמים, ולכן הם לא עובדים בשישי. אז ניסיתי בראשון, אז אחותי חשבה שאולי הם נוצרים,ובגל זה הם לא ענו גם ביום ראשון. ומה הם יהיו מחר? שאלתי ברוגז, בודהיסטים? כל יום מחליפים דת, העיקר לא לעבוד? לאחר שניסיתי להתקשר כמה וכמה פעמים ואף אחד לא עונה, והחשבון שלי מעוקל ואני מתה כבר שהעניין יסודר, כי אולי בכלל באותו זמן מישהו עוד ממשיך לחגוג עם הזהות שלי, ואני רוצה לתפוס אותו כמה שיותר מהר, זה נורא מרגיז שאף אחד לא עונה לטלפון.

ביום שני הצלחתי לתפוס אותם.

סוף כל סוף בחור צעיר וסימפטי ענה לטלפון, סיפרתי לו את הסיפור בקצרה, ושאלתי לבסוף, יכול להיות שזאת טעות? הוא מייד העביר אותי למי שאמור לטפל בזה. כמובן שזמן ההמתנה היה בסביבות הארבע דקות, אבל עם מנגינה מקסימה, שגרמה לי לרקוד, רק כדי לא לאבד ריכוז ואת השפיות. כמה אפשר להמתין?

השיחה כמובן הוקלטה, רק כמה ימים לפני עוד לפני שקיבלתי את המכתב החלטתי להוריד אפליקציה שמקליטה שיחות, ממש לא תכננתי להשתמש בה זמן קצר לאחר ההורדה. אבל חשבתי שזה חשוב שיהיה כזה דבר בכל נייד. במיוחד בנייד שלי. 

לבסוף ענה עוד בחור צעיר וסימפטי, שהקשיב לסיפור בסבלנות, למרות שממש קיצרתי סיפרתי לו הכל בארבעה משפטים, ולא שכחתי להוסיף, "יכול להיות שעשיתם טעות? אולי טעיתם באיזו ספרה? הוא ביקש את מספר תעודת הזהות שלי, ואת שם הבחור, ולבסוף לאחר כמה תקתוקי מחשב, הוא השיב, "כן, טעינו במספר הזהות, אנחנו נסיר את העיקול, ו(קבלו את זה!) "נשלח מכתב התנצלות"!!! בחיים שלי לא קיבלתי מכתב התנצלות מאף אחד, זה היה חדש. הוא היה אדיב, ונחמד, וטיפל בנושא מייד. חייבת לומר שהופתעתי. הודיתי לו, שאלתי לשמו, ושוב הודיתי לו.

ולאחר כמה דקות, כשהבנתי שהסתיימה הפרשה, שדי העיקה עליי, הבנתי כמה דרמה עשיתי מדבר שהייתי יכולה לסיים הרבה לפני כן אם רק הייתי מתקשרת למועצה הזאת.

מסקנה: אסור לי לראות יותר תוכניות תחקיר, מקסימום סרטים מצוירים בשבת בבוקר, וגם זה בהשגחה.

נ.ב

נדמה לי שראיתי חתול.