מאיה מתעצבנת

מכירים את האנשים האלה שיש להם הכל אבל עדיין מסתובבים עם פרצוף תשעה באב, ולא מפסיקים להתלונן על כל שטות?

כשאני אומרת הכל אני מתכוונת למה שנראה מבחוץ, חיי נוחות ושלמות. לדוגמא: עבודה מסודרת, ילדים, בריאות, חיי נישואין תקינים, כסף, וכל דבר שהחברה החליטה ש"אם רק תשיג את זה, תהיה מאושר". ויש הרבה אנשים שיש להם חלק מהדברים שציינתי ויש אנשים שיש להם את כל הדברים שציינתי, ועם זאת הם עדיין לא מאושרים. למה זה?

בטח שמתם לב ברוב חוכמתכם שהמילים אושר ואישור, קורצו מאותה תבנית של אותיות. צירוף מקרים?

האם רק כאשר קיבלנו אישור חיצוני אנחנו נהיים באמת מאושרים מבפנים? האם רק כאשר מישהו נותן לנו לייק בחיים האמיתיים והוירטואליים שלעתים חופפים, זה באמת אומר שאנחנו בסדר? או אוהבים אותנו באמת?

יש לאנשים נטייה לחשוב שהאישור לאושר מגיע מבחוץ. שרק אם מישהו אמר להם שהם בסדר, אז זה אומר שבאמת הם בסדר. אחרת איך הם ידעו?

אין שום סיכוי בעולם, שאישור של מישהו אחר, יחזיק את ה"אושר" הזה הרבה זמן,בהוויה העצמית שלנו. למה? כי ברגע שאין לנו אישור פנימי מעצמנו, מתוך תוכנו, אז אנחנו נאמין לכל דבר שכל אחד יגיד עלינו, וכמו שאתם יודעים יש הרבה אנשים רעים בעולם שרק ישמחו לקפוץ על ההזדמנות להוריד אותנו יגון שאולה.

אז מה עושים?

הו, בשביל זה אלואימא המציאה את הפנימיות. הדבר הזה שהוא ההיפך מחיצוניות? יש סיבה למה הוא שם בפנים.

לכל דבר בעולם יש ניגוד,ז"א לכל דבר שקיים, יש גם את ההיפך שלו. וזה כנראה כדי ללמד אותנו שבחיים, לא הכל כפי שהוא נראה.

שלא כל מה שמבחוץ, הוא באמת מה שקורה מבפנים, איפה שאי אפשר לראות. ושם בבפנים קורים דברים נפלאים שאיתם אפשר לעשות עבודה עצמית מדהימה, מבלי מפריע. כמה כיף שאף אחד לא יכול לקרוא את מחשבותינו ולהפריע לתהליך ההחלמה וההשלמה.

איך הגענו למצב הזה שאנחנו צריכים שמישהו אחר יגיד לנו שאנחנו בסדר, כדי שנרגיש בסדר? הרי מי מכיר את זה שבמראה יותר טוב ממי שמשתקף מולו?

יש אנשים הטוענים כי אינם מכירים את עצמם, באמת? זה נשמע לי עצוב מאוד, אז אולי תתחילו להכיר? ואולי תגלו שברגע שתכירו, תקבלו את האישור הפנימי והחשוב ביותר לכך שאתם לא כל כך נוראים כמו שחשבתם?

ולמה זה חשוב להכיר את עצמך מבפנים ולדעת מי אתה באמת כדי להיות מאושר?

כי האושר נבנה על יסוד חזק שקוראים לו, "ביטחון עצמי" וברגע שמישהו מנסה לפגוע בך על ידי כך שהוא קורא לך בשמות גנאי שיכולות לגרום לאדם לעשות מעשים נוראים ויכולים לשבור את רוחו, אתה כבר תדע מבפנים שזה ממש לא נכון ושאין שום סיכוי שהוא מדבר עליך. ושבעצם הוא מדבר על עצמו ועל חוסר הביטחון והשלמות שלו עם עצמו.

ועוד דוגמא קטנה לזה שלא כל מה שנראה מבחוץ הוא באמת מה שקורה מבפנים.

קחו לדוגמא את האנשים האלה שמלאים(מלאים בריקנות) כל כך בעצמם ואוהבים לשבח ולהלל את עצמם יום ולילה, כמה הם יפים, וכמה הם מוצלחים, וכמה פה וכמה שם.. תדעו שאדם שכל הזמן מהדר ומהלל את עצמו זה בדיוק הבן אדם עם החוסר ביטחון הכי גדול שיכול להיות לבן אדם. כי מי שמעריך את עצמו ובאמת יודע מי הוא ומה הוא, לא צריך את כל ההחצנה הזאת, ואת האישור החיצוני מכל מי שהוא מדבר איתו.כי יש לו כבר אישור פנימי מהבנאדם הכי חשוב שהוא מכיר. ממנו.

יש לזה אפילו פתגם שהוא כנראה החביב עליי ביותר "איסתרא בלאגינה קישקיש קריא"-מה זה אומר?

קחו לדוגמא כד, מלאו אותו עד סופו בחצץ ונסו לנער, מה יקרה? האבנים שבתוכו לא ירעישו, מרוב שהוא מלא, אבל אם ניקח רק כמה אבני חצץ בודדות וננער את הכד, זה יעשה המון רעש נכון? אבל בתכלס, הכד ריק.. כך גם נשמתו של אדם, אלה הריקים, עושים הרבה רעש,כי הרי הם צריכים למלא את עצמם מרעש חיצוני, שכמובן לא מחזיק הרבה זמן לכן הם צריכים לתפעל את הרעש הזה יום וליל. לעומת זאת,אלה השקטים, הם שקטים כי הם מלאים ומסופקים מבפנים ואין להם כל צורך להרעיש כדי שישימו לב אליהם.

הרבה אנשים מבחוץ, ישמחו להגיד לנו מי אנחנו מבפנים, אבל מה הם באמת יודעים? הם רק רואים אותנו מבחוץ.

מסכימים? לא מסכימים? כתבו את דעותיכם בעניין אשמח לכל תגובה. שבת שלום ושבוע טוב.