מאיה מתעצבנת

אני פשוט לא מאמינה שגם ביום החמוד הזה ט"ו באב מצאתי על מה להתעצבן.

יש אנשים שאני פשוט לא מבינה למה הם חושבים שלהעיר הערה צינית על החג הזה או בכלל, יגרום להם להראות חכמים, או נאורים יותר כביכול מאלה המעדיפים ליהנות מהיום הזה, שנועד לדעתי לעשות קצת הפסקה בלב מכל הציניות והשגרה האפורה, ולמלא אותו בורדים אדומים כרטיסי ברכה ושוקולד, מה רע?

זה בסדר אולי להיות מדוכדכים בסתר, אם אין לכם עם מי לחגוג, או יש לכם אבל הוא לא טיפוס רומנטי במיוחד ,או סתם כזה שעושה לכם נעים בבטן. אבל לבאס אחרים שרוצים קצת לחגוג, במיוחד בימים האחרונים שהמתיחות פה בארץ היא בלתי נסבלת? את זה אני ממש לא מבינה.

מה או יותר נכון מי בדיוק עצבן אותי?

בחורה בשם נעמה חן שקיבלה להנחות תוכנית בוקר לצד גולדן ההוא ממחוברים, שלא יודעת איך זה קרה אבל היא נבחרה להנחות דווקא ביום הזה, שכנראה הוא לא לטעמה, וזכותה, לא חייבים לאהוב את החג הזה, אבל להעיר הערה כל כך צינית ומכוערת, בשידור חי, ולבאס מישהי אחרת שכן נהנית לחגוג את היום הזה, את זה אני פשוט לא מבינה.

אז מה קרה?- אחד הכתבים של תוכנית הבוקר נשלח לחנות פרחים כדי לעשות סקר קצר ולראיין את בעלת חנות הפרחים, שאלות הקשורות לט"ו באב, איזה סוג פרח הוא הנמכר ביותר, מה עוד קונים היום חוץ מפרחים? וכו',

לקראת סוף הריאיון שלו, הוא הקריא כרטיס ברכה מקסים ומרגש שכתב בחור לזוגתו, כרטיס ברכה באמת מקסים שהרגישו כי נכתב מהלב, הבחור כרגע משרת בדרום, וחברתו נמצאת במרכז הארץ ועם כל הבלגן שהוא חווה שם בימים האלה של המבצע, הוא לא שכח את זוגתו ושלח לה פרחים עם כרטיס שכל אחת רוצה לקבל. אפילו הכתב שהקריא את המכתב, דמע מעט, וזה היה באמת מקסים ומלבב.

אבל את נעמה חן היקרה זה לא ריגש להיפך,זה הגעיל אותה. מיד לאחר שחזרו לאולפן היא לא התאפקה והגיבה בצורה שלדעתי הייתה מגעילה וחסרת רגישות. היא אמרה ואני מצטטת "אפשר קצת מלח בקפה? מתוק לי מדי".

ובאותו רגע לא יכולתי שלא להרים גבה, ולחשוב על הבחורה שהמכתב הזה נשלח לה,ששותף עם כלל ישראל, שישבה בבית וראתה את זה, ואני בטוחה ללא כל צל של ספק שהיא נעלבה.

אם אותי התגובה הזאת הצליחה להרגיז, אני יכולה רק לדמיין מה זה עשה לה.

וההיא נעמה חן, לא יודעת מה עקץ אותה היום, ולמה היא החליטה לשתף את כולנו במרירות שלה, אבל שתדע שהיא צריכה להתנצל, לא הגיע לבחורה הזאת, או בכלל לאלה שהחליטו להניח ליום אחד את הציניות בצד ולחגוג קצת.

גם אם זה מסחרי, ולא אמיתי, ושהיום הזה נועד רק כדי לפרנס את חנויות הפרחים, וכל שאר הדברים שהאנשים הציניים אוהבים להגיד, אז מה? אז נניח שכל זה נכון, יש אנשים שהחליטו לשתף פעולה עם הדבר הזה, למה להרוס להם?

למה להוריד אנשים שרוצים קצת נחמה, לפחות יום אחד בשנה? או בעצם יומיים כי גם את הולנטייס ניכסנו לעצמנו. (טוב מאוד).

זה נכון שצריך לאהוב כל השנה ולהיות נחמדים אחד לשנייה כל הזמן, אבל עדיין יש משהו יפה בלקחת יום אחד של הפסקה מהשגרה, ולהתרכז רק באהבה, בפרחים בשוקולד, באמירת מילות אהבה, שאולי ביומיום לא מוצאים את הטיימינג הנכון להגיד מה באמת מרגישים, זה איפשהו נבלע בין הויכוח לחשבון טלפון, והויכוח מי מסיע היום את הילד לחוג ג'ודו. ועוד כמה מטלות יומיומיות שגרתיות ואפורות.

למרות שאני חובבת ציניות מושבעת, יש דברים שהשתיקה יפה להן, לא כל הערה צינית היא מצחיקה, או מתאימה לאירוע, או בכלל חייבת להיאמר, יש לכם בעיה עם היום הזה? לא משנה מאיזו סיבה זה בסדר, מותר.

אבל זאת לא סיבה להרוס לאחרים שרוצים קצת ליהנות מהחיים.

זאת לא בושה ליהנות, זה לא פשע, וזה בעיקר מחזיר קצת אנרגיה טובה לעולם.

אז למי שחוגג, חג שמח ואני באמת מפרגנת מכל הלב לאלה שמצאו אהבה, הלוואי שהיא תדבק בכם כל חייכם.

ולאלה שלא מצאו עדיין, אתם עוד יכולים לחפש, יש עוד אלפי אנשים בודדים כמוכם שאני בטוחה שאם תסירו את ההגנות ואת המעטה הציני והדרמתי שעטיתם על עצמכם במהלך השנים, ישמחו לחגוג אתכם את החג המסחרי הזה בשנה הבאה.

חג אהבה שמח לכולם.

אפשר להוציא את הגבר מהמערה, אבל אי אפשר להוציא את המערה מהגבר. 

זה מה שעולה לי לראש כשאני רואה את סוג הגברים האלה שעדיין  מסרבים להתפתח ולהתבגר.

עדיין קשה לי להאמין שבשנות האלפיים יש את הגברים האלה שמסרבים ללמוד להפעיל מכונת כביסה, או לשטוף כלים, או ליטול איזשהו חלק בעבודות הבית. זה מן סוג כזה של גבר שלימדו אותו כנראה בביתו המקורי (בית אימו ואביו) שכל מי שעבר ברית מילה, פטור מעבודות הבית.

 אם עברת בת מצווה, את חייבת לדעת לטפל באחרים. זה היעוד שלך בעולם, לטפל. נשים הן מעניקות, ילדים גבוהים מפרנסים. מה ז"א ילדים גבוהים? בחור או איש שמסרב ללמוד לתחזק את ביתו , מבחינתי הוא לא גבר. כל עוד לא התבגרת והשכלת להבין שחלק מלהיות גבר זה גם לכבס ולתלות, אתה עדיין לא גבר. 

ואיך הגעתי לכתוב על הנושא הזה? 

אתמול ראיתי סרטון מקסים על אבא שמלמד את ילדתו הקטנה ביטחון עצמי מהו! הוא העמיד אותה על הספה, וביקש ממנה לחזור אחריו, "אני  חכמה"-"אני יפה", "אני אוהבת את עצמי, גם אם אתה לא אוהב אותי".. וכו'. זה מסר מקסים לילדה, ולעוד הרבה ילדות שאין מי שיגיד להן שהן טובות מספיק כמו שהן, ושהן לא צריכות אישור חיצוני למה שהן, מאף אחד. באמת מקסים, אפילו גרם לי לדמוע (קצת, ממש קצת  )

 אבל זה גרם לי לחשוב גם  על הבנים.

אלה שאומרים להם(לא תמיד במילים אלא רק ע"י צפייה בהורים)  שהם לא טובים מספיק, אפילו בשביל לדעת לטפל בעצמך לבד. שתמיד תצטרך איזו אישה שתכבס לך, ותבשל לך, ותחליף לך מצעים במיטה, ותטפל בילדים שלך, וכו'. למה?

למה כבר מגיל אפס יש אימהות אשר מסרסות את הילד?

 לא לתפקד בעולם שגם ככה כל יום נוספים לנו עוד תחומי אחריות , ואם הוא ידע לטפל בעצמו כמו שצריך הוא לא ייצטרך טובות מאף אחד?

גבר לא צריך ללמוד לעשות את עבודות הבית כדי שיום אחד הוא ישמח את בחירת ליבו. הוא צריך לדעת לעשות את כל זה, קודם כל בשביל עצמו. הרי אף אחד לא נולד נשוי, אז מה? תחכה לחתונה כדי להתחיל להיות עצמאי?  

גבר שלא יודע לעשות דברים בסיסיים בבית, הוא ילד מגודל. הוא ילד שצריך להתחתן עם אימא שלו, גם אם יש לה פנים אחרות והיא יותר צעירה, כל עוד היא מכבסת לך ומבשלת לך, התחתנת עם אימא. זאת האמת המרה. 

בואו נשים את הקלפים על השולחן-גבר שלא יודע לטפל בעצמו הוא לא גבר. הרי המילה גבר מגיעה מהמילים-להתבגר ולהתגבר. כל עוד לא התגברת על מכונת כביסה וספונג'ה, אתה תינוק מגודל. 

לפני כמה שנים יצאתי עם איזה בחור, שבזמנו הייתי בטוחה שהוא בחיר ליבי ועמו אתחתן ואקים משפחה (היום בדיעבד אני חושבת שטוב שזה לא קרה)

יום אחד, הייתי אצלו בדירה, זה היה יום שבת, היה לו יום חופשי וכנראה ששבת זה היום שבו הוא מטפל בדירה שלו.

(וגם יכול להיות שהוא ניסה להרשים אותי) בבוקר הוא עשה עבודת חשמל, אחר כך הכין לנו ארוחת בוקר, ולאחר כמה שעות בישל ארוחת צהריים, ובאותו יום הוא גם עשה ספונג'ה וגם כמובן לא שכח לציין שהוא יודע לעשות גם עבודות אינסטלציה ושיפוצים כלליים. באמת, זה היה נורא מרשים. אין מה להגיד חשבתי לעצמי, תפסתי אחלה גבר!

רק דבר אחד הפריע לי, למרות שהבחור בזמנו היה בסוף שנות ה30 לחייו, ולמרות כל מה שהוא יודע לעשות, עדיין אימא שלו הייתה מגיעה אליו פעם בשבוע כדי לכבס לו את הבגדים. הייתה לו מכונה בבית, והוא לא השתמש בה. הוא פשוט החליט שהוא לא יודע איך, ושאימא שלו (המבוגרת שגם ככה היו לה עוד כמה עניינים על הראש) צריכה לבוא ולכבס לו את הבגדים והמצעים וכו'.

אם לומר את האמת, גיליתי את זה בדרך די מזעזעת, מסתבר שבאחת הפעמים שישנתי אצלו שכחתי פריט לבוש, וכאשר ראיתי שזה תלוי על החבל,עם ריח של אחרי כביסה,  שאלתי אותו איך זה הגיע לשם, והוא סיפר שאימו הגיעה וכיבסה את זה.

אתם יכולים לדמיין את גודל הבושה?

אימא שלו פגשה את התחתונים שלי, לפני שהיא פגשה אותי!!

לא ידעתי איפה לקבור את עצמי באותו רגע. אבל שתקתי ולא אמרתי מילה, כי לא רציתי להתחיל מריבה בזוגיות טרייה יחסית. אבל זה היה ממש לא לעניין. 

אני ממש לא מבינה מה הבעיה של בנים מסויימים עם הדבר הזה? הרי גברים מפעילים מכונות כבדות ומסובכות עם מיליון כפתורים, כמו שיש במטוס או באולפן הקלטות וכו' ומכונה ביתית וקטנה, היא הצרה הצרורה שלכם? 

 מכירים את הגברים האלה שהם חולי מכוניות ויודעים לדבר שעות על גודל המנוע, וכמה קמ"ש יש לאוטו? אם רק הייתם מבינים במכונת כביסה כמו שאתם "מבינים" במכוניות. 

אין מה לעשות, הכל מתחיל בסופו של דבר מהבית. בית שבו ילד התחנך שהוא לא מלך העולם, ושהוא לא הולך להתחתן עם שפחה אלא עם בנאדם שכמוהו גם לה יש עומס בחיים, ועבודה וילדים, ואתם בעצם חולקים את אותם החיים, ואם אתם אותו בנאדם, אז יש לכם בדיוק את אותם תחומי אחריות.

אם היא "צריכה" לטפל בבית, אז גם אתה.

ואם היא חייבת לקום בלילה לילד, אז גם אתה.

ואם היא עובדת מחוץ לבית, אז גם לך מותר להכין לה כוס קפה או ארוחת ערב כשהיא חוזרת מותשת בערב.

לא הגברים שלא יודעים לעשות את הדברים האלה הם שמרגיזים אותי, אלא אלה שאפילו לא מוכנים לנסות! אוקיי, אז גדלת בבית שבו חינכו אותך שהגבר הוא מלך והאישה היא שפחה, בסדר, החינוך שלך הוא לא אשמתך, לא אתה בחרת היכן להיוולד. אבל לאחר שכבר יצאת מבית הוריך, וראית סוגי בתים אחרים שביניהם גם בתים שבהם הגבר עושה את כל עבודות הבית, וזה מובן מאליו, למה גם אז, בחרת להישאר בחושך? בחרת להישאר במערה?  

למה החלטת שכאשר תתחתן תהיה מי שתדאג לך?

למה צריך לדאוג לך כל הזמן?

כמה אימהות אתה צריך?

אם אחת לא מספיקה לך, או שהתפקיד שהאימא שלך מילתה בחייך לא סיפק אותך, זאת לא הבעיה של אשתך, ואפילו לא של אימא שלך. רק שלך.

כי בחרת לשחק אותה בוגר,(להתחתן ולהקים משפחה)  אז בבקשה תתמודד.

עם מכונת כביסה וסמרטוט רצפה, ושואב אבק, כי זה חלק מלהיות גבר. זה חלק מלהיות בעל משפחה. לפרנס זה יפה ומקסים וכל הכבוד לך, אבל זה כבר לא מספיק, ממש לא מספיק. 

אז יאללה תרים את הטוסיק, ולך תעשה כלים.

ובדרך תלמד גם את הבן שלך, שזה דרכו של עולם. גם בנים צריכם לדאוג לתחזוקת הבית. וזה לא נקרא "לעזור לאישה"-זה נקרא להיות "בעל משפחה."

חוסר סבלנות, עצבנות יתר, חוסר כבוד לאחר ובעיקר אובר פינוק הם הדברים שמאפיינים את ההורים של היום. כן, גם אני חשבתי שהכתבה הזאת הולכת לדבר על הפינוק של הילדים, תוך כדי שישבתי וחשבתי איך בדיוק לנסח את הכעס שלי על הילדים של היום, הבנתי שהם לא האשמים, ולא הם המפונקים אלא ההורים. ואני אסביר.

כמה פעמים יצא לכם לראות ילד בסופר שביקש ממתק, וברגע שהעזו ההורים לומר להוד מלכותו "לא" הוא מייד נשכב על הרצפה, וצרח, והתעקש, עד שההורים המותשים נכנעו לו העיקר שיהיה בשקט. או הסיטואציה ההפוכה של, להרים את הילד מהרצפה, לתת לו מכה בישבן בתקווה שזה ירגיע אותו, ולרוב זה עושה בדיוק את ההיפך. אני חלילה לא אומרת שכל הילדים כך, אבל ההתנהגות הזאת של, "בא לי ועכשיו" היא תכונה נפוצה של הילדים בימינו.

תתקנו אותי אם אני טועה, אבל ההורים של היום הם הילדים של שנות ה80, וה70 ואם הילדים האלה גדלו כמוני, הם לא אמורים להעביר את אותה שיטת חינוך לדור הבא? חינוך לסבלנות, חינוך לכבוד האדם. חינוך ל"זה בסדר לא לקבל את מה שאתה רוצה בדיוק מתי שאתה רוצה" ו"מותר לחכות. בסוף זה יגיע"

היום הגעתי למסקנה מעניינת, אלה לא הילדים שסובלים מפינוק יתר, אלא ההורים. משהו בחשיבה שלהם השתנה. כמה פעמים שמעתי הורים שרוצים לתת לילדים שלהם "את מה שהם לא קיבלו" וע"י כך הם מפצים את עצמם דרך הילדים, ונותנים להם מיד כל מה שהם רוצים בגלל שהם בילדותם היו צריכים, אבוי! לחכות בסבלנות. מה לגבי להעביר לילד את מה שכן קיבלנו מההורים?

ומה לגבי העניין שהיום הילד הוא "מרכז המשפחה" הכל סובב סביב האצבע שלו, מוחאים לו כפיים על כל מילה, או תנועה, או מבט, מאדירים אותו, ומשכנעים אותו שהוא מלך העולם. בילדות שלי, לרגע לא חשבתי שאני מרכז המשפחה, למרות שאני הקטנה מבין חמישה ילדים, אל תבינו אותי לא נכון, הייתי מפונקת כמו כל בת זקונים. אבל תמיד ידעתי את מקומי וידעתי שאני חלק מהמשפחה, ולא עומדת במרכזה. הייתה היררכיה. היום ההורים כבר לא רוצים להיות הורים, הם רוצים להיות "החברים של הילדים שלהם" למה שתרצו חבר בן 3? יש לכם עוד הרבה חברים בגיל הזה?

כשמאדירים ילד כל הזמן על כל מילה וכל מבט, מגיע היום, והוא יוצא לעולם האמיתי, ושם לא מוחאים לו כפיים על כל מילה הוא מתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר איתו, הרי הוא, לא השתנה הוא מבחינתו עדיין הילד החמוד, הקצת חוצפן, שיכול לעשות מה שבא לו מתי שבא לו, ובעולם הבועתי הזה שההורים בנו סביבו זה היה בסדר גמור, ופתאום זה לא מקובל?, הוא לא בסדר? החוצפה שלו כבר לא חמודה? הוא כבר לא יקבל את מה שהוא רוצה? והוא יצטרך לחכות או לא לקבל בכלל? זה נראה לכם עולם מתוקן שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה כאן ועכשיו?

כך נוצרים הילדים החוצפנים, הממורמרים, העצבניים, והאלימים, שכאשר שבגיל שנתיים הם נתנו סטירה להורים ההורים חשבו שזה "ממש חמוד" ושכחו לרגע שהילד הזה לא יישאר בן שנתיים לנצח, ושהוא יעיף לכם סטירה בגיל 16 זה כבר לא יהיה כל כך חמוד. כל ההורים האלה שרוצים להיות "חברים של הילדים" שוכחים שחברים לא אמורים לחנך אחד את השני, בשביל זה יש הורים. כשפתאום תזכרו שגם צריך לחנך, הם כבר לא יקשיבו, כי אתם לא יכולים להיות הורים "כשבא לכם"

ולמה החלטתי לכתוב על הנושא הזה, ובחוצפתי להעביר ביקורת על ההורות של היום כאשר אני בעצמי עדיין לא אימא?

 כי מי שסובל בסופו של דבר מהחוסר הורות שלכם זה אנשים כמוני, שצריכים להתעורר מבוהלים באמצע הלילה מצרחות מקפיאות דם של בני נוער שחושבים שהם חיים על אי בודד ולא נמצאים באמצע שכונה של אנשים שצריכים לקום מוקדם לעבודה, או נמצאים ליד בתים עם תינוקות, שצריכים את שנת הלילה שלהם. או צריכים לסבול מילדים אלימים, שחושבים שזה הגיוני להסתובב באמצע הלילה ברחוב, עם סכין, או כל כלי נשק אחר. ושזה בסדר לשתות כמויות לא הגיוניות של אלכוהול, זה בסדר,כי זה מה ש"בא להם" והם יקבלו את מה שבא להם, כי מי יגיד להם לא? ההורים?

 אין להם,

 יש להם חברים בני 40 מותשים, שדואגים בעיקר לנוחות של עצמם.

אז כמו שכתב מישהו חכם לא מזמן באחד הסטטוסים בפייס, (כן חזרתי,בסוף גם אני נכנעתי להתמכרות)

 "מי שצופה בבייבי בום ומתרגש, שיצפה בסופר נני, ויתאושש". 

או כמו אימא שלי אומרת על ילדים-"ידעת לעשות? תדע לטפל". :)