מאיה מתעצבנת

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב אוטוביוגרפיה על החיים שלי.

אומנם יש שיגידו שאני צעירה מדי ומה כבר יש לי להגיד או לספר, אבל יש בי משהו שלא עוזב אותי ולא מניח למחשבה הזאת, כנראה עד היום שבו אשב ופשוט אכתוב. (כנראה עם ריטלין כי נראה לי שבלי זה אני פשוט לא אצליח לשבת כל כך הרבה זמן )

עברתי כמה גלגולים בחיי, ואני רוצה לשבת ולרשום את הכל בצורה מסודרת, פשוט לשבת להיזכר בכל מה עברתי בכמעט 31 שנות חיי.(גיל מופלג לכל הדעות?!?)

אבל יש בי איזה קיבעון מחשבתי שביוגרפיה כותבים בגיל ארבעים. שזה גיל מצוין לכתוב, כי זה כבר גיל שבו אספת המון זיכרונות,וחוויות, וכנראה עברת את כל שלבי החיים (אם אתה בר מזל)

ולמזלי גם שמרתי כמה יומנים שכתבתי במהלך חיי שיזכירו לי דברים שבטח שכחתי. לא בגלל שהגעתי לגיל שבו שוכחים, אלא כי הזיכרון של כולנו אוהב לשכוח לפעמים. כנראה כדי לשמור מקום לזיכרונות חדשים.

זה אחד החלומות שלי. המטרה העיקרית של כתיבת הביוגרפיה היא ללמד אחרים מטעויות העבר שלי, ויש לי הרבה כאלה. אחת מהם היא זה שהקשבתי לאחרים יותר מאשר לתחושות הבטן שלי. שהעדפתי לרצות אחרים, למרות שידעתי שאשלם על זה. מאשר לעשות מה שכל הגוף שלי סימן לי.

איזה אחרים אתם שואלים? יש כמה אחרים והם מחולקים לקטגוריות.

חברים,בני משפחה,ורופאים. כן, רופאים. מה לעשות הם חלק גדול מחיי בגלל התלות הכרונית של הגוף שלי לא להבריא .

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שהעבר לי עם רופאים הוא לא הכי מזהיר. פגשתי הרבה רופאים שדי זלזלו בתלונותיי על כאבים במשך שנים ארוכות. ואני כבר יודעת שבגלל הזלזול שלהם בי, אני כיום סומכת עליהם פחות ופחות.

ולכן בלית ברירה נהייתי הרופאה של עצמי. בכל פעם שאני חשה בסימפטומים חדשים, אני מנסה לבצע דיאגנוזה רפואית על פי ויקיפדיה ואתר כמוני. (לפעמים האינטרנט נותן יותר מידע מאיזה רופא אנטי-סוציאלי שמעדיף להסתכל על המחשב מאשר לפציינט בעיניים)

ו

זה מה שעשיתי לאחרונה

כבר כמה זמן שאני מתלוננת על כאבי ראש, וחוסר שינה, ועוד כמה סימפטומים שלא ידעתי לחבר אותם לאחד. טיפלתי בכל אחד בנפרד, לכאבי הראש הלכתי לנוירולוג שלאחר בדיקת רפלקסים בלבד, נתן לי כדור (משכך כאבים) שלא דגדג לי אפילו, ולחוסר שינה, פניתי למעבדת שינה שנתנה לי לישון עם מכשיר שקבע שאכן, אני לא ישנה כמו שצריך. באמת תודה רבה לך מכשיר יקר שסיפרת לי משהו שכבר ידעתי. למה אני לא ישנה כמו שצריך? זה לא סיפרו לי. גם אף אחד לא נתן אבחון או טיפול בתלונה.

כאשר נואשתי שוב מכל הרופאים האלה, החלטתי פשוט לשאול מומחים באתר כמוני. למי שלא מכיר, זהו אתר המקבץ את כל מי שסובל מאיזושהי מחלה, שבה הוא יכול לשתף את כל נרשמי האתר במה שעובר עליו, וגם לקבל עצות מרופאים מומחים. אני רשומה שם כבר כמה שנים והפעם החלטתי לנסות לראות במה האתר יכול להועיל. (דרך אגב גם שם יש לי בלוג שבו אני מספרת על חוויתי כחולה כרונית)

אז ישבתי וניסחתי הודעה לא ספציפית לרופאים, אלא לכל מי שקורא ואולי חווה את אותו הדבר ויכול לעזור באיזו עצה טובה.

לאחר יום בערך שההודעה שלי קיבלה כמה תגובות, אחד מאזרח טוב שניסה לתת עצה, נחמדה אך לא מועילה (לפי דעתי לפחות) אחת מרופא שמטפל ברפואה משלימה (כנראה דיקור סיני)

 ואחת שהגיע לקראת הסוף, שהיא כנראה האחת שהועילה לי ביותר. מרופאה בכירה באחת מבתי החולים בארץ, שלאחר קריאת כל הסימפטומים שתיארתי פלוס מחלות הרקע שלי, אבחנה שכנראה מדובר בפיברומיאלגיה (דאבת בעברית) שזה כאבים ברקמות השריר, וזה כנראה מה שהוביל למחסור בשינה,לכאבי הראש, לבעיות הריכוז וכו'.

שמחתי סוף כל סוף שמצאתי שמישהו שלקח את תלונתי ברצינות והפעם זה לא לקח 15 שנים עד שמצאו מה מציק לי.

אומנם זאת עלייה וקוץ בה.כי לא רציתי להוסיף לעצמי עוד משהו לסל המחלות למרות שדאבת זה לא מחלה זה רק עוד סימפטום. אבל ממה שקראתי עד עכשיו, יש לדבר הזה טיפול, אז אני פחות מודאגת, אני רק שמחה שלא הייתי צריכה להתרוצץ בין מיליון רופאים כדי לגלות מה יש לי.

אז, היום הלכתי לרופא המשפחה שנתן לי הפנייה לריאומטולוג, כדי לבדוק ולהיות בטוחים ב100% שזה אכן מה שיש לי. ממה שביררתי על הדבר הזה, וקריאת כל הסימפטומים של הדאבת הזאת, לי לפחות זה נראה כמו אבחון מדויק של אותה רופאה, ואם אכן לאחר בדיקות יתברר שהיא צדקה, אהיה חייבת לשלוח לה ברכת תודה, ואולי גם פרחים, או שזה יותר מדי?

בינתיים עד שיהיה לי תור ועד שיהיה אבחון ביד, אמשיך לעסוק ביוגה (שחזרתי אליה לאחרונה לאחר הפסקה ארוכה) זה עוזר קצת לשחרר את השרירים הדאובים. ואנסה אולי גם דיקור סיני או משהו ממה שהרפואה המשלימה מציעה. ואם תרצו עצה מזקנה בת 30 רבת ניסיון, תעשו לעצמכם טובה, ותעשו רק מה שטוב לכם.

המשך שבוע נפלא.