לפני מספר ימים הסתובבתי לי בעיר ברלין בה אני
שוכן כיום בשביל להכיר את העיר. הלכתי לי ברגל מביתי לכיכר אלקסנדר הנמצא במרחק של שעה הליכה מהבית.
בעודי עובר ברחובות קטנים ולא מוכרים, וחותך כבישים גדולים ומפותלים, ראיתי בית
קולנוע קטנטן בשם BABYLON שמעליו התנפנף לו שלט גדול שבו כתוב "מופע הקולנע של
רוקי הורור – יום שבת" (כמובן שזה היה כתוב בגרמנית, כן?) הנדתי את ראשי ועם
גיחוך קל המשכתי לי בדרכי. לאחר מספר ימים (להלן – יום שבת) הרגשתי משועמם מעט
לקראת השעה 10 בלילה, ואמרתי לעצמי... איזו דרך נפלאה להתחיל להכיר עיר חדשה אם לא
ללכת למופע האימים של רוקי באותה העיר. אז התלבשתי באופן שהכי טוב להתלבש בו לרוקי
(חולצת דימונס אנד וויזרדס, ג'ינס ומעיל עור) והתחלתי לדדות לכיוון בית הקולנוע
הקטן ההוא שראיתי ימים ספורים קודם לכן. כאשר הגעתי, לקראת השעה 11 הופתעתי לגלות
המון אנשים זקנים ומגונדרים עומדים בכניסה. "אני מקווה מאוד שאלה לא החבר'ה
שהולכים לרוקי כאן" אמרתי לעצמי בשקט, ובעודי מסתכל סביבי ומחפש בחורות
(ובחורים) בלבוש מינימלי ופרובוקטיבי, נכנסתי פנימה ושאלתי את המוכר בקופה מתי
מתחילה ההופעה. הוא ענה לי בטון חייכני שבעוד כשעה ההופעה תתחיל וכרטיס עולה 8
יורו. (40 ש"ח – נכון להיום, אני לא יודע כמה זה 8 יורו כשתקראו את זה...)
אמרתי תודה רבה למוכר, ויצאתי מבית הקולנוע לשרוף שעה. קפצתי לבר במרחק הליכה משם
הנקרא האלפורד שאמור ליהיות פאב מטאל – אך מהכרותי עם הפאב יום לפני כן, הפאב היה
מלא בגרמנים זקנים המריעים למשחק כדורגל – בכדי לראות איך המקום נראה ומה הם
האנשים הסובבים אותו בשבתות. בעודי מתקרב למקום אוזניי שמעו את צלילי קאובויס
מהגהנום של להקת נמר-אה, ואמרתי לעצמי שזה יהיה מעולה לשתות בירה לצלילי מטאל כבד
לפני הופעה של מלא גייז במחוכים.נכנסתי לפאב, ואישה כבדת משקל עם תספורת מוהאק
עצרה אותי וגערה בי על כך שאני צריך לשלם 5 יורו בשביל להכנס לדיסקוטק. 5 יורו
ואני מקבל גם בירה. נשמע דווקא דיל טוב, אבל לצערי אין לי יותר מדי זמן ליהיות שם.
שאלתי אותה האם ה"דיסקוטק" הוא כל יום שבת, והיא הינהנה להסכמה. יצאתי
משם, ועשיתי דרכי חזרה למעוז חפצי – רוקי.
כשהגעתי לרחבה (אם אפשר לקרוא לזה כך) זה היה
פשוט כניסה למתחם. בלי חצר, בלי אבנים לשבת עליהם, בלי חצץ לזרוק על עוברים
ושבים... רק רחוב קטן שבו עמדו מעט אנשים לבושים במעילים. "איפה
המחוכים?" שאלתי את עצמי... "איפה הלבוש הפרובוקטיבי" תהיתי..
"איפה הבחורות בחזיה ותחתונים?" "איפה הבחורים הלבושים בגרביוני
רשת?!" נבהלתי מהעובדה שלא באמת הגעתי לרוקי... אלא לרוקי שהסטנדרטים שלו
גבוהים, והוא דורש לבוש מינימלי! פני הלבינו והתחלתי להזיע... הגעתי לאיזור הדמדומים
של רוקי.
רק לאחר כעשר דקות שבעודי עומד מהצד ותוהה איפה
לעזאזל כל הרוקיסטים ברוקי הזה, ראיתי שלוש בחורות יוצאות מהבית קפה הקטן
ליד הקולנוע בעודן לובשות גרביוני רשת. כשהסתכלתי שוב, הבנתי שאחת מהן היא אחד
מהם.והוא לובש גרביונים נורא רשתיים, ובכלל לא לבש מכנסיים... "הנה הרוקי
שאני מכיר" אמרתי לעצמי בהסכמה. "אבל רגע, איפה בנות ה16? איפה
הווירג'ינים? איפה ליאו?!" רק כרבע שעה לפני התחלה הסרט (או לפחות מה שהיה
אמור ליהיות התחלת הסרט) התחילו להגיע אנשים. על הכרטיס שקיבלתי בקופה היה כתוב
23:59, אל אנשים התחילו להכנס לאולם רק בערך ב24:30... נוו.. לפחות זה כמו הרוקי
בארץ. תמיד מאחרים. באיזהשהו שלב נכנסתי פנימה לתוך בית הקולנוע עצמו. מפואר, יפה,
גדול. ההפך המוחלט מקולנוע כוכב. התייבשתי על אחת המדרגות והתחלתי להתבונן באנשים
הבאים וההולכים, הנכנסים והיוצאים. אחד מהקאסט צעק שהוא מחלק חולצות ואקדחי מים
ושקיות אורז וכו' וכו', אחרים דיברו בגרמנית ומילמלו מילים שלא הבנתי, אחרים רצו
הלוך וחזור והתכוננו להופעה. הגיעו כמה מטאליסטים בני 16 עם שיער ארוך ורצון עז
למצוא לעצמם בחורות מבוגרות שיודעות מה זה אס אנד אמ, היו שתי בחורות ובחור שעמדו
בכניסה ודיברו ביניהם על הא ועל דא. אחת הבחורות לבשה שימלה אדומה וקצרה שהייתי מת
לקרוע ממנה ושתתה יין לבן. שמתי לב שהבחורה מסתכלת עלי ומתבוננת בי במשך כמה זמן,
אך ברגע שהגיע חבר נוסף של השלישיה והתחיל להחליף בגדים לבגדי אישה מול כל האנשים
שהיו בבית הקולנוע, תשומת ליבה של הבחורה עבר אליו.
בדלת נכנס מג'נטה ענקי. גובה 1.90 ורוחב 2 מטר
ולידו ריף ריף קטנה וכוסית. אח"כ הסתבר לי שהרוקי הערב הוא רוקי שהבנות
משחקות בנים, והבנים משחקים בנות... אוו-ווה.. זה חדש.. נורא מלהיב. כאילו זה לא
משהו שעושים כמעט כל חודש ברוקי בארץ.באיזהשהו שלב נכנסה פרנק-נ-פורטרית אחת, עם
מישהו שנראתה כאילו היא אמה, אך לבשה בגדים כמו מג'נטה. אוי ווי... גם זקנים
הולכים לכאן? ועוד מחופשים? שמנה במחוך מזוויע ונוצות על ראשה נכנסה אף היא,
ובהמשך הערב גיליתי שיש לה את הקול המעצבן ביותר בעולם. לאחר כמה זמן אנשים החלו
להכנס לאולם הקולנוע עצמו. אני תפסתי לי מקום טוב באמצע כדי שאוכל (כמובן) לראות
את הסרט כמו שצריך, בלי שיפריעו לי. "לא נראה לי שיש לי כוח לעלות על הבמה,
או לעמוד כל הסרט כמו שהייתי עושה כשהייתי צעיר" אמרתי לעצמי בלב "איים
טו אולד פור דיס שיט" כמו שאומרים. להפתעתי גיליתי שלא רק אני יושב במהלך
הסרט, אלא גם כל שאר הקהל. הם לא עומדים? הם לא עושים ווירג'ין סקרפייס? הם לא
צועקים זיג הייל כל פעם שרואים את דוקטור סקוט?! אין אורגיה על הבמה? אין קווה
קווה??? כל הסרט הייתה רק בחורה אחת שמנה
עם נוצות על ראשה ועם קול מעצבן שצעקה איי
פי ליינס. מה נסגר עם המקום הזה? הם עשו טובה שהם קמו פעם אחת בשביל לשיר את
"טייפ וורפ" וגם זה היה במקומות, בלי לעלות בכלל על הבמה... "כל
אחד ואחד מכם צריך להגיע להופעה בישראל ולראות מה זה רוקי אמרתי" אמרתי
לעצמי.
לפני תחילת הסרט הבחורה עם השמלה האדומה וחברייה
התיישבו לידי. היא אמרה לי משהו בגרמנית שלא הבנתי כל כך, אך הנהנתי להסכמה, כמו
שאני תמיד עושה, בכדי לא להראות דביל ולא מבין את השפה.
באיזהשהו שלב של הסרט הבחורה נהייתה נורא נינוחה
לידי. ספק שתויה, ספק חרמנית. לא כל כך הבנתי מה הקטע שלה, אבל זרמתי עם העניין.
לקראת אמצע הסרט מצאתי עצמי עם בחורה יפה
בשירותי הגברים של בית הקולנוע, השמלה
האדומה שפעם לבשה עכשיו זרוקה על הרצפה..... "איזה מזל שסחבתי איתי
קונדום", אמרתי לעצמי.
לפחות זה כמו בארץ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: