החופש שלי, מהו.
החופש שלי לבחור עבור עצמי. לסלול לעצמי את הדרך בה אני הולכת.
החופש להחליט.
החופש להגשים את עצמי, ולעשות עבור עצמי. הנחת היסוד היא שאני רוצה שיהיה
לי טוב. ולשם כך אני צריכה לפעול. אני אחראית על הטוב של עצמי. מעצם כך שאני אעשה
בחירות עבור עצמי, יהיה לי טוב. אז כשאני רוצה חופש, ואני שואלת את עצמי – "אז
מהו חופש בשבילי", אני חושבת שמדובר בכמה דברים.
אני רוצה להיות עצמאית. עצמאות אומרת לא להיות תלויה – בשום דבר
ובאף אחד. וכמובן שלא מדובר בחוסר תלות מוחלטת, כי כולנו תלויים במידת מה בדברים
ובאחרים. אם זה מבחינה רגשית, מחשבתית, או אפילו גשמית. המציאות לעתים מכתיבה לנו
דברים. וגם אז, אני שואפת לבחור. אני רוצה להיות עצמאית כלכלית, אני רוצה חשיבה
עצמאית, אני רוצה עשייה עצמאית. התלות שלי באה לביטוי בצורך שלי בקשר, ביחסים,
בקרבה. כי יש משהו באנושיות שבי שניזון מהם. אין הדבר אומר תלות מוחלטת, שבלעדיה
אין לי קיום, אלא להיפך. זוהי תלות יחסית – שגם בה אני בוחרת כיצד להשתמש ומתי.
זוהי תלות מזינה ולא תלות הורסת.
אני רוצה לסדר לעצמי את לוח-הזמנים של חיי, של השבוע, של היום. אני
מנהלת יומן, ובו אני כותבת את הדברים שעליי לעשות. לכאורה חלק מהימים ביומן שלי
"כפויים" ומוטלת עליי חובת נוכחות, בלימודים למשל. אז ימים שני, שלישי
ורביעי שלי מלאים ומוכתבים. אבל, וזה אבל גדול – אני בחרתי בלימודים האלו. אני
בחרתי להירשם לתואר שני, בזמן שנרשמתי ובמקום שנרשמתי. אני בחרתי. זוהי בחירה
גדולה ומשמעותית עבורי, ובתוכה יש תכתיבים קטנים. זוהי בשבילי בחירה. ביום ראשון,
בין 15:30-17:30 כל שבוע אני מלמדת ריקוד, אז זה קבוע לי ביומן וזה כך כל שבוע, גם
כשאין לי כוח. אבל מראש, כשהתחלתי ללמד וקבעתי את היום והשעה – בחרתי. מה שאני
מנסה לומר זה שאני רוצה לצייר לעצמי את החיים שאני רוצה לחיות.
אני רוצה שליטה. זוהי אמירה קשה ביותר, אני יודעת. אני אנסה
להסביר. השליטה מתחברת לבחירה, ולעצמאות, וכמובן שגם לחופש. אני רוצה שתהיה לי
שליטה על חיי, על המציאות שבה אני חיה, או שיותר נכון – זו שאני בוחרת לחיות, זו
שאני מציירת לעצמי. אני רוצה לשלוט בחיים שלי, ולא שהם ישלטו בי. אני אתן דוגמא
דווקא בהקשר הפיזי כדי לנסות להעביר את הכוונה, וסליחה למי שזה קשה לו לקריאה.
בימים האחרונים הייתה לי עצירות וסבלתי. זה התחיל בערך ביום שישי שעבר, ונמשך כמה
ימים. בימים ראשון, שני, שלישי ניסיתי רק לאכול דברים שקראתי שמשחררים עצירות, אבל
התחושה שאיתה הסתובבתי הייתה "עכשיו נכפה עליי להרגיש רע". ביום רביעי
כבר אמרתי לעצמי שאני לא מוכנה להסתובב בתחושה הזו ואמרתי לבן-זוג שלי "אני
מחזירה לבטן מלחמה", ואכלתי הרבה, ומהכול. ונחשו מה קרה בחמישי בבוקר? פה אני
כבר אחסוך מכם. אני החלטתי לקחת את המצב לידיים, לשלוט בעניינים, וגם אם מדובר
בדבר פיזי , החלטתי להשיב מלחמה. וכנראה שזה עזר. לפחות לתחושה שלי. וכך אני מנסה
לפעול בשאר התחומים בחיי – כשאני מרגישה שמשהו לא בשליטתי, או שמשהו מפריע לי, אני
לוקחת את העניינים לידיים, ופועלת כדי לשנות. אני מנסה לשלוט במציאות, ולא שהיא
תשלוט בי.
ואם כבר בענייני גוף עסקינן, אז אני ארחיב את ההתייחסות ואדבר על
ההקשר שאני כל-כך אוהבת, גוף ונפש. טרודי שופ אמרה: "אם קיים קשר בין
גוף לנפש, ניתן להשפיע על ההפרעה משני הכיוונים". קראתי קצת על סיבות אפשריות
לעצירות, ובחרתי להאמין בסיבה הבאה – לחץ נפשי. בתקופה האחרונה יש מספר דברים בחיי
שגורמים לי ללחץ, וכנראה שהגוף אותת לי לעצור רגע, לנשום עמוק. אני בחרתי להקשיב
לו. ובאמת השבוע עצרתי לרגע. ולקחתי נשימה עמוקה מאוד.
אתמול נפגשתי עם אותה חברת ילדות, שהיא הייתה הטריגר לפני שבועיים
לפתיחת הבלוג. וכנראה שמשהו בשיחה איתה אתמול היה הטריגר לכתיבת הפוסט הנוכחי. והוא
השאלה שהפניתי אליה – "מהו חופש בשבילך". אחת האמירות שלה הייתה
"אני ציפור. אני אוהבת לעוף מפה לשם, משם לפה, ולכאן ולשם ולפה ולשם".
ואני התחברתי לזה כל-כך. כי זהו החופש שלי גם. לעוף משם לפה, ומפה לשם, ומכאן לשם
ולפה. אני סקרנית מטבעי. אני רוצה לנסות, לטעום, ליפול ולקום, אני רוצה להגשים.
אני מרגישה שאני חיה את חיי סביב הצורך להגשים. ואני לא נאיבית, אני לא 24-7
מגשימה ושואפת להגשים. ממש לא. אבל יש בתוכי איזה ניצוץ כזה שמחכה להתפרץ,
שמחכה להתגלות לעולם.
שאלה נוספת שאני שואלת את עצמי, ומתעסקת בה רבות לאחרונה היא
"איך החופש שלי בא לביטוי בזוגיות". התשובה שלי תתחיל מהרצון הבסיסי
שלי והוא להיות אני. שהרגשות שלי יהיו לגיטימיים ושההתנהגות שלי תהיה תואמת
לרגשות שלי. אני רוצה לחיות את חיי כמו שאני תופסת אותם, וכמו שאני מאחלת לעצמי
לחיות אותם. שעצם הזוגיות והביחד לא ימנעו ממני להיות מי שאני ושאמשיך לעשות בשביל
עצמי. אני חושבת שזוגיות היא החופש של כל אחד מהפרטים להיות הוא. כשכל אחד מבני
הזוג מביא את עצמו וחי את עצמו, נוצר הביחד הזה, המשותף. נוצרת הזוגיות.
אני צריכה את החופש שלי. אני רוצה את החופש שלי. אני שומרת עליו מכל
משמר. אני עוד לא שם לחלוטין, יש לי עוד כמה דברים לסדר בדרך, אבל אני מכוונת לשם.
החופש שלי חשוב לי, והחופש שלי הוא אחד הדברים שממלאים אותי. החופש שלי לבחור,
לעשות, ליצור, להביע, לשתף, לאהוב, לחבק, להחליט. זהו החופש שלי.
 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
