 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2014
YumeCon
את המורה ליפנית פגשתי במציאות ביום רביעי (שיעורי היפנית מתבצעים דרך האינטרנט). היא אירחה אותי בביתה. זכיתי להכיר שניים מהילדים שלה, ואת בעלה. בהחלט משפחה נחמדה.
על אף המשפט הידוע "תרגיש בבית" קשה לי באמת להרגיש בבית. אך עשיתי כמיטב יכולתי - וזה עבד.
שיחקתי עם הבת שלה, ונהניתי. אחיה הקטן לא ממש חיבב אותי. וזה בסדר. מעולם לא הייתי טובה עם ילדים, אך משום מה רובם אהבו אותי.
בערב נפגשתי לראשונה עם אדם שהכרתי דרך קבוצה בפייסבוק. מן חובב אופנועים שכזה. כמובן שהוא הגיע לקחת אותי, רכוב על האופנוע. לאחר סיבוב על נתיבי איילון במהירות 130 קמ"ש, נסענו לנמל, לחפש סושי. אם היה סושי בנמל, אנחנו לא מצאנו אותו.
הליכה על רחוב דיזינגוף הובילה אותנו לבסוף לג'פניקה. זאת הייתה אחת מהפעמים הבודדות בהן לא ממש התחשק לי סושי. בסוף הערב הוא נתן לי רשות לפרק לו את הצמה, ולגעת בשיער! הא, כמה שאני אוהבת גברים עם שיער ארוך.
את ההרצאה הראושנה בכנס יומה-קון פספסתי. לא בגלל שלא קמתי בזמן; הספקתי לשתות תה. להדק את המחוך היטב, ולסדר את הכובע הקטן בזווית הנכונה על הראש. אלה היו ההסעות של הכנס שלא הגיעו בזמן. המתנתי להסעה יחד עם ידיד שהתנדב לצלם בכנס, וכשנמאס לקחנו אוטובוס.
הכנס היה נחמד. אנשים בקוספליי, כובעים חמודים, או סתם לבוש מגניב הסתובבו ברחבי המתחם. דוכנים של מנגה, פיגרים, ציורים, כובעים והבולטים שבהם - דוכני התכשיטים שמכרו מגוון רחב ומעניין של קולרים, שרשראות ועגילים בסגנון לוליטה וסטימפאנק. בנוסף, מכרו מעט חצאיות לוליטה, שמלות קלילות מבדים עם דוגמאות שגיקים וחובבי אנימה אוהבים, ומחוכים צבעוניים. התלהבתי במיוחד מכובע של הפוקימון זובאט - היו לו אוזניים וכנפיים קטנות שיצאו מצידי הכובע. הייתי קונה, אך העדפתי לשמור את מעט המזומן שהיה לי. יומיים שלושה אחרי הכנס קניתי אותו, והוא עתיד להגיע ככל הנראה בשבוע הבא.
כשהסתובבתי בין הדוכנים שעמדו בחוץ, נשמעה האזעקה והאנשים נתבקשו להיכנס לתוך האולם. הרמתי את המבט למעלה, והספקתי לראות את העננן של הרקטה שייורטה, ואת שובל העננים הלבן - ככל הנראה של הטיל ממערכת כיפת הברזל. חוויה מעניינת. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את האזעקה וראיתי יירוט. אלינו זה לא הגיע. שום דבר לא מגיע לכאן, ואני שמחה על זה, כמובן.
בהתלהבותי המפגרת סיפרתי לאדם שעמד לידי שזאת הייתה הפעם הראשונה. בהמשך לשיחה הוא שאל לגילי. לאחר שעניתי הוא השיב שאם הייתי צעירה יותר הוא היה מתחיל איתי. הא, חמוד. רוב האנשים בכנס היו בני טיפש-עשרה. הם היו מאוד חביבים ונחמדים. נהניתי לדבר איתם. אך הרגשתי פדופילית מכיוון שהמראה הכחוש, השיער הארוך והלבוש השחור עם צמידי הניטים מושך אותי. מאוד.
מתוך כל ההרצאות והסדנאות שתכננתי ללכת אליהן, הייתי רק בסדנת איפור. איבדתי את תחושת הזמן, ופשוט טיילתי לפעמים לבד, לפעמים עם הידידים או עם אנשים חדשים שהכרתי.
ידיד נוסף הגיע לכנס מאוחר יותר - הוא לא הצליח לקום בזמן. במהלך הכנס היחס שלו כלפיי היה שונה מהרגיל;
- סיכמתי איתו שבמקום שיחזיר לי את הכסף על הכרטיס, שיקנה לי את ארוחת הצהריים. כאשר הזכרתי לו את העניין, הוא סירב. בסדר. בהחלט מותר לו להגיד "לא". אבל בתחושה שלי לא אהבתי את הדרך שבה זה נאמר.
- הוא היה קר אליי, וקצת ירד עליי. דיבר לא יפה. הבדיחות הפרטיות שלנו - בדיחות על גודל החזה שלי - הפכו להיות נחלת הכלל.
- הוא ירד על עצמו בדרך שלדעתי, הייתה ממש מוגזמת ולא מכבדת. בדיחות על גודל האף היהודי שלו, ועל ככל הנראה, הנטיות המיניות שלו. אני יודעת שהוא בי, אבל הייתי בטוחה שהוא לא מדבר על זה עם החברים שלו, כמו שהוא לא מספר מה מתרחש בחייו האישיים.
בכנס ראיתי צד שלו שלא הכרתי. ושאני לא מתחברת אליו כלל. בחרתי שלא להעלות את הנושא בנתיים. לתת לזה לשקוע קצת, ואולי הוא יעלה מאוחר יותר. כרגע אני יכולה רק לנחש את הסיבות. אני משערת שכך הוא מתנהג עם החברים שלו, ובכנס נכחו שניים מחבריו. בכל אופן אני סולחת לו. אם הוא ירצה לדבר ולהסביר, אהיה מוכנה להקשיב.
בעניין החברים שלו - יצא לי להכיר מעט את החבר של הידיד. נראה שלאותו אדם יש פטיש למעילים ארוכים. בכנס הוא הופיע במעיל עור חום וארוך ומסכה עם אף ארוך. מה מרגש יותר מגבר במעיל עור מסתורי ומסכה שבצבעים הנכונים - לא כסוף - יכולה להיראות מטרידה ביותר?
הוא לא באמת משך אותי. אך פריטי הלבוש דווקא כן. אני משערת שקשה לאדם עם פטיש למעילים לחיות בארץ ולהביא את עצמו ואת הפטיש שלו במדינה עם מזג אוויר חם. נראה שאותו בחור התעניין בי. אפילו הזמין אותי לארוחת ערב, אבל סירבתי. המצב הכלכלי לא מאפשר לי להוציא כסף על ארוחה, והחלק המוסרי שבי הדוגל בשוויון לא היה מוכן לתת לו לשלם עליי. פלירטוטים נוספים מהצד שלו הגיעו באוטובוס. מספר ימים לאחר הכנס התברר לי שאותו בחור שייך לפרשייה אחרת שידיד סיפר לי עליה. מתברר שאותו בחור עם הפטיש למעילים נשוי עם שניים. עוד בכנס תחקרתי אותו בנושא - איכשהו שאלת הנישואין קפצה לי לראש, אולי כתוצאה משיחות שהגיעו לאוזניי מרחבי האוטובוס - אך הבחור כמובן השיב שהוא רווק.
ובכן, אינני מעוניינת להכניס את עצמי לפרשייה הזו. ובשום פנים ואופן אני לא רוצה לפגוע באשתו - שהיא ידידה של הידיד שסיפר לי על העניין.
מצחיק שטוענים שהמדינה שלנו קטנה ואיכשהו כולם מכירים את כולם - באופן כזה או אחר. זה בולט יותר בעיקר בצבא - אך כשמדובר בקהילות הקטנות של האנימה, הגיקים והגותים, המצב גרוע עוד יותר.
האוטובוס לארלוזורוב היה מלא. הנסיעה הרגישה קצרה יותר, ואולי אכן היה זה כך. בערב כשעוד הייתי בכנס תפס אותי מצב רוח מוזר שהתבטא בהתבכיינויות וחששות. פחדתי להגיע לבית של החבר של הידיד משוויץ - אצלו קבעתי לישון. לא היה לי כח לחשוב איך להגיע לבית שלו, איזה אוטובוס צריך לקחת. בנוסף הרגשתי שאני צריכה משהו, מישהו מוכר בין הסביבה הלא מוכרת שהייתי בה בשעות האחרונות. על כן בחרתי להיות בחברת הידיד שצילם ותיעד את הכנס. מאוחר יותר הבנתי את מצב הרוח שלי; רציתי שמישהו ידאג לי. יחשוב במקומי. מהרגע שנתתי פירוש והסבר למצב הרוח, ידעתי איך להתמודד איתו. לדירה של החבר של הידיד משוויץ הלכתי ברגל. האוטובוסים המעטים שחנו בתחנה לא נראו מזמינים במיוחד לאור הפנסי הרחוב. במעבר החצייה עצר אותי אדם עם מבטא רוסי שדיבר מאוד לא ברור. הוא החמיא לי על הלבוש ושאל אם אני עובדת בקרקס, או בתזמורת. ניסיתי להסביר על הכנס, אך נראה שזה לא הבין. התחלתי להילחץ יותר ברגע שאמר שאני סקסית. אמרתי שמחכים לי, ואיחלתי לו ערב טוב.
ככל שהתקדמתי למרכז העיר ההליכה נעשתה נעימה יותר. רחובות שקטים וחשוכים, אנשים רוכבים על אופניים. את המארח פגשתי בכיכר רבין. הוא אדם נחמד מאוד ומכניס אורחים. שנינו מגיעים מעולמות שונים, מתעניינים בדברים שונים, אך בכל זאת הצלחנו למצוא דברים משותפים. דיברנו המון. חלקנו מוזיקה אחד עם השני.
ועכשיו שוב שקט כאן. עד האירוע הבא.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
