 כינוי:
BrightDarkness בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
סטיילינג - עולם של אשליות
קורס הסטיילינג בירין שחף החל בחודש אוגוסט. חרף החום הנורא, בכיתה תמיד היה קר. אל הכיתה הגיעו נשים בכל הגילאים, מצעירות ועד למבוגרות. כל אחת מגיעה מרקע שונה, ולכל אחת יש את הסיבה שלה לבחירה בקורס סטיילינג, כשהמשותף ביניהן הוא האהבה לאופנה.
מה זה בעצם סטיילינג?
STYLING - סגנון. מתייחס לאיך שהדברים נראים, מעוצבים.
סטיילינג מאפשר יצירה של מראה אינדיבידואלי ומעניין, תוך שילוב נכון של פריטים.
באמצעות סטיילינג ניתן ליצור לעצמך דמות ייחודית, המביעה את הפנימיות, המחשבות, והאמונות שלך.
זאת הדרך שלך להראות לעולם מי אתה מבלי להשתמש במילים, אלא רק בפריטים ויזואלים.
המחצית הראשונה של הקורס עסקה בהבנת החוקים של עולם הסטיילינג, ובסטיילינג אישי. מבין הנושאים שנלמדו: תיאורית הצבעים, התאמת בגדים למבני הגוף השונים, הלבשה תחתונה נכונה, סטיילינג אישי, סטיילינג לגבר, התאמת אקססוריז ועוד.
אמנות האשליה
למה אנשים בכלל צריכים סטיילינג?
לדעת להתלבש נכון בצורה שתחמיא למבנה הגוף שלך, יכולה להביא להעלאת הבטחון העצמי ודימוי הגוף. היא יכולה להיות החוט המגשר בינך לבין הגוף שלך, ולהעצים את האהבה העצמית שלך. וזה, לדעתי, הדבר הכי חשוב שניתן לעשיג באמצעות סטיילינג נכון.
איך זה עובד?
אני יוצרת אשליות שעוזרות לאנשים להרגיש טוב עם עצמם. אני מצניעה את האיזורים שהבחורה פחות אוהבת בגוף שלה, ומבליטה את האיזורים היפים בה. אני מטשטשת קווים, ומדגישה קווים אחרים. אני יוצרת איזון בין פלג הגוף העליון לתחתון. וכל זה בלי דיאטה, בלי כושר או ניתוחים - אלא רק באמצעות בגדים ואקססוריז.
ברגע שניסיתי את זה על עצמי, הבטחון העצמי שלי עלה. המראה סובב ראשים לעברי וקבלתי המון תשומת לב מאנשים. לא שאני זקוקה לתשומת הלב הזאת. מאז ומתמיד הייתי אדם שאנשים זוכרים, אבל הסטיילינג רק העצים את החוויה, לטוב ולרע.
לטוב - לראשונה בחיי כשחיפשתי עבודה, התקבלתי לשלושה עבודות מתוך 3 ראיונות עבודה למקומות שונים. סוף סוף הרגשתי שהצלחתי להעביר לאנשים את המסר, להראות להם שאני אדם איכותי.
לרע - גברים. ואנשים שפונים אליי למתן עזרה, בשאלות לגבי קווי אוטובוסים וכד'
וכל זה, למרות שלא הייתה חפיפה בין הבגדים שלי, לסטייל שלי ולמה שאני מרגישה בפנים.
המחצית הסתיימה בצילומי מהפך.
אמא, לפני ואחרי המהפך.
צילום: אבי משולם
יום קניות עם אמא שנערך מספר שעות, והיה מעייף במיוחד בשבילי. אינני זוכרת באיזה חנות נרכשו הבגדים, לצערי, אך זה היה בקניון עזריאלי.
החוויה של אמא לעומת זאת, הייתה שונה בתכלית. היא אמרה שהיא מדדה בגדים שבחיים היא לא הייתה חושבת למדוד. וכשהיא ממש לא מזמן התחילה לסגל לעצמה דמות מסוימת עם מבחר שמלות (ילדותיות למראה) שהיא קנתה ברשת FOX,
פתאום שיניתי לה את כל צורת החשיבה לגבי בגדים.
ואני בהחלט ראיתי את השינוי בתמונה שהיא הראתה לי, בה היא הרכיבה מראה מעניין בעצמה.
לצילומי המהפך רציתי לתת לה מראה יומיומי שיוכל לשרת אותה גם בהרצאות שהיא מעבירה.
החגורה יוצרת קו משלים לפס השחור של צווארון החולצה. התיק הבורדו משלים את הגוון האפרפר - ירקרק של המכנסיים ונותן גיוון ועניין.
הפרט היחיד שהוא לכאורה לא במקום הן הסנדלים, למרות שהן כן משתלבות במראה, נעליים אחרות היו יכולות לשפר את ההופעה. אבל אמא שלי לא הולכת עם עקבים כלל, גם לא עם עקב נמוך. רק עם נעליים שטוחות ונוחות.
על כן הייתי חייבת לשלב את הסנדלים שלה במראה.
צילומים בנושא שחור לבן
המחצית השנייה של הקורס עוסקת בסטיילינג להפקות. עד כה קיבלנו בעיקר כלים לבניית קונספט, השראה, ואיך ליצור מראה שיבטא את הנושא שבחרנו. דיברנו גם על סטיילינג לא קונבנציונלי העושה שימוש בחומרים לא שגרתיים ליצירת בגדים ואקססוריז להפקות, איך לשלב הדפסים, וידע כללי על איך הדברים עובדים שם למעלה בעולם האופנה.
מכאן והלאה נשארו עוד חמישה שיעורים, העוסקים בסטיילינג לכתבות אופנה, שיווק, אינטרנט ובלוגים, יום צילומים נוסף שהוא גם כנראה אמור להיות פרויקט הגמר.
יום הצילומים השני היה בנושא שחור לבן, והתבצע עם דוגמניות מקצועיות.
שחור לבן זה נושא שאני מאוד מתחברת אליו, ואל הניגודיות שבו. וכאן הרגשתי שיש לי את האפשרות להביע את עצמי ולעשות משהו מעניין. ולאור העובדה שמדובר בדוגמנית שנחשבת למושלמת כך שאין לי צורך "לתקן" אותה, על אחת כמה וכמה שאפשר להתפרע.
יצאנו בן זוגי ואני עם מזוודה מלאה במיטב המלבושים האהובים עליי, אל בית הספר ירין שחף. לחץ והתרגשות גרמו לי להיות חסרת מנוחה.
החדר ההלבשה הלבשנו את הדוגמנית המתוקה - סופיה. אני עסקתי בעיצוב השמלה על הגוף שלה, כשהוא סגר עליה את המחוך. המורה נכנסה ולא אהבה כלל את מה שראו עינייה.
מפיה יצאו משפטים כמו "לא, זה לא נראה טוב". "היא נראית חסרת פרופורציה". "זאת הפקת אופנה, לא תיאטרון". באותו הרגע הבטחון העצמי שלי צנח לרצפה. זאת התחושה הזאת שלא רק מבקרים את מה שעשית, אלא מבקרים גם אותך ואת הנפש שלך.
המצחיק הוא, שכל הבנות שאיתי בקורס אהבו את זה, גם הרכזת של הקורס, והפקידות של הבית ספר, הצלם, והסטייליסטית שהתחלתי לעבוד איתה לא מזמן בתור אסיסטנטית.
כולם, חוץ מאותה מורה. כנראה עניין של טעם. או משהו שהיא ראתה שלא היה טוב בעינייה.
בשיעור שהיה ביום רביעי האחרון, אחת הבנות הכריחה אותי לקבל ביקורת מהמורה שמעביר לנו את החומר בנושא סטיילינג להפקות.
חששתי בתחילה. אבל היא ממש דחפה אותי לזה כך שלא ממש הייתה לי ברירה. היא מאוד אהבה את מה שעשיתי.
המורה נתן ביקורת יותר בוגרת ואובייקטיבית.
הוא אהב את השמלה והקפלים שלה, והציע לשפר את הדברים הבאים:
גם מחוך וגם כובע נונתים אלה אביזרים שפונים יותר לכיוון תיאטרלי. הוא המליץ לוותר על הכובע. גם על המגבעת וגם על הכובע הקטן.
האקססורי של היד היה נחמד בעיניו ולא גרע מן המראה, אך הראה לי אלטרנטיבה נוספת: להוסיף חגורת בטן לבנה ברוחב של היד, כדי לשנות את הקצב של הבד.
דבר נוסף ואחרון, היו הנעליים. הוא אמר שהנעליים שבחרתי לא מצטלמות טוב בכל הזוויות וצריך לדעת איך לצלם אותן כדי שיראו טוב.
צילום: אבי משולם
איפור: גלי גרינפלד דרייר
עיצוב שיער: תמר אהרון
דוגמנית: סופיה מ - SAY TALENT
סטיילינג: BrightDarkness
מחוך: NOX
שמלה: בד מנחלת בנימין
נעליים: נעלי אדל
מגבעת: קיבלתי מידיד
כובע קטן: Poison Industries
פטיקואט: Hell Bunny
אקססורי בצורת יד: הכנה עצמית
מאחורי הקלעים
קצת על העשייה של ההפקה. הקונספט שבחרתי היה NIGHTMARE BEFORE CHRISTMAS שלא בא לידי ביטוי בצילומים עצמם, עקב חשש שזה ילך לכיוון תיאטרלי.
ברעיון המקורי רציתי להשתמש באביזר נוסף שהכנתי, שהוא בעצם מתנה, שמתוכה יוצאת יד.
שבוע לפני קניתי בד בנלחת בנימין בכוונה לתפור משהו לדוגמנית.
אך נשביתי בקסמיו של הבד והיה לי חבל לבזבז אותו על בגד שלא אוכל ללבוש, ועל כך החלטתי לכרוך אותו סביבה.
מאוד נהניתי מהמשחק עם הבד ועם אפשרויות העיצוב הרבות שלו. במיוחד נהניתי מהחשבה שגם אם אנסה לחזור על אותו עיצוב בהפקה, זה לעולם לא יראה אותו הדבר.
| |
Wave Gotik Treffen
אתמול, ה-22.5, התקיים ה- World goth day. בלבוש גותי אהובי ואני יצאנו
לחגיגה צנועה לציון היום. אכלנו ב- BBB- Black Black Black או BBB - Black
Burger Bar האופציה שנשמעת הכי טוב מבין השניים.
זה היה המקום הכי
"גותי" שהצלחנו למצוא באיזור. ניסינו לאכול מאכלים גותים - או לכל הפחות
מאכלים המזכירים לנו גותיקה, כמו אוכל בגוונים כהים, או פירות יער - אך
כמובן שזה לא היה בנמצא. הוא הסתפק בהמבורגר וקולה, ואני אכלתי חזה עוף עם
שעועית ירוקה ואיזה משקה בטעם פסיפלורה שכלל לא היה בטעם פסיפלורה.
בזה הרגע, בעיר לייפציג שבגרמניה, מתקיים ה- Wave Gotik Treffen - הפסטיבל הגותי הכי גדול בעולם.
זאת
השנה השנייה שלא יכולתי להגיע אל הפסטיבל, עקב מחסור בממון. האם אני מקנאה
כשאנשים מהקבוצה של הפסטיבל בפייסבוק מפרסמים תמונות, או כשהאנשים מהארץ
שאני מכירה מעלים תמונות מהופעות?
כן, אולי קצת.
זאת הייתה
חוויה; מתחמי הפסטיבל המפוזרים רחבי העיר, הנסיעה חינם בתחבורה, עיר שבה
האנשים הרגילים הם המיעוט, בגדים מושקעים, מאה פלוס להקות שמופיעות, כפר
ויקינגים, פיקניק ויקטוריאני, מתחם יותר גדול מאולם ספורט מלא בדוכנים של
בגדים וכל מה שאפשר לחלום עליו, מסיבות ריקודים עם מוזיקה מכל הסוגים,
מסיבות פטיש, אנשים מתורבתים שלא דוחפים ונדחפים, עמידה מסודרת בתורים.
שנה הבאה אני מבטיחה לעצמי שאהיה שם שוב.
ובנתיים, קצת תמונות כדי לעורר את התיאבון;
קרדיט לאתרים מהם נלקחו התמונות - יש ללחוץ על התמונה למעבר לאתר.
| |
מה זה בשבילי להיות גותית?
ירדתי מהאוטובוס ומשב רוח קריר קיבל את פניי. לאחר שפשטתי מעליי כל שכבה מחממת מוקדם יותר במהלך היום, הגיעה העת ללבוש אותן חזרה. עצלנותי הידועה לשמצה מנעה ממני להתעטף בחולצה ארוכת שרוולים, מפני שלא היה לה את הכוחות הדרושים בכדי להניח לרגע את תיק הגב על המדרכה, ולהרימו שוב. נעמדתי בגבי לתחנת האוטובוס הריקה, זרועי מתוחה במרחק מה מגופי, אצבעותיי מקופלות מלבד האצבע המורה. שיירה של רכבים נכנסים אל מעגל התנועה, חלקם פונים שמאלה, חלקם ממשיכים ישר וחולפים על פניי. עוד לפני שמעגל התנועה נבנה היה קשה לתפוס כאן טרמפים. היום, על אף השינויים בתנועה, המצב לא השתנה. או שהאנשים הם אלו שהשתנו. בשנים האחרונות תפיסת טרמפים נעשתה מלאכה קשה - אך אפשרית.
מספר דקות לאחר מכן רכב לבן עצר ליד המדרכה. אם זכור לי נכון, היה זה גבר עם עור מעט שזוף, חולצה כהה וכרס קטנה. הוא דווקא שמח שיש מי שידבר איתו בזמן הנסיעה, כדי שלא ישתעמם, ולא יירדם. האיש הזה עובד בחשמל, וספציפית היום קרה שהוא עובד בשעות הצהריים במקום המנוחה אליה הוא רגיל - על כן הוא עייף. השיחה נדדה אל מקום מגוריי, על הנוף שנשקף מהבית שלי, ולאחר מכן לנושא של בילויים. כתגובה לכך שהוא סיפר שהוא יוצא לבלות פעם בשבוע, סיפרתי שאני לא יצאתי כבר שנה. הוספתי שאני לא טיפוס של יציאות לפאבים/בארים ושאין מקומות בילוי בסגנון שאני אוהבת באיזור, אלא רק בתל אביב.
מיותר לציין שבשלב הזה הסקרנות שלו עלתה. ביקשתי שיעצור בתחנה. בדקה שנותרה מהרגע שביקשתי שיעצור עד לרגע שבו ארד מהרכב, ניסיתי להסביר לו במה מדובר; אנשים שאוהבים אווירה אפלה יותר, בגדים כהים יותר, ומוזיקה קודרת - ההסבר הכי גרוע שיכולתי לתת בזמן קצר.
ירדתי מהרכב. והוא שאל אם הוא יכול לבוא איתי למסיבה כזאת. סירבתי בנימוס.
לפני מספר ימים דיברתי עם ידיד על צילומי פוסט מורטם - צילום של האדם לאחר המוות שלו. הצילום נעשה כך שיראה שהאדם המנוח עודנו בחיים - נושא מעניין למדיי. במהלך השיחה הידיד אמר שהנושא מאוד מעניין אותו, וקישר את החיבה שלו לאנשים מתים, ואת הרוב המנצח של בגדים שחורים בארון - לגותיקה. אמר שאולי גם לו יש צד גותי. האמנם?
האם כל הגותים אוהבים בתי קברות, עכבישים, עטלפים, גולגלות, ערפדים, אנשי זאב, מוות, בגדים שחורים?
חד משמעית לא.
אז מה זה בשבילי להיות גותית?
אני חושבת שגותיקה זה משהו אינדיבידואלי, ושכל אחד תופס את זה בדרך שונה.
אני לא טיפוס של הדברים שצויינו מעלה אשר נחשבים לגותים, למעט השחור (יש לי גם צבעים נוספים בארון). הם נתפסים אצלי כמשהו ילדותי שקיים לרוב אצל בני טיפש עשרה ומטאליסטים.
גותיקה בשבילי זה בטחון עצמי. זה המקום בו אני מרגישה בבית. שם אני הכי נינוחה, והכי אני.
זאת האווירה האפלה של המוזיקה, הלבוש המיוחד - מחוכים, מגפיים עם אבזמים, ניטים, בגדים מתקופות שונות, והמסתורין - שמושכים אותי לשם. הנפש שלי מאושרת ברגעים ובהזדמנויות המעטות בחיי בהן מתאפשר לי להנות מכל זה.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
