השמש שוקעת.אני עומדת סמוך לבקתה ,היא לא מפוארת אבל היא עוצרת בתוכה את כל התקווה שלי.
נהר מקיף את היער בו אני גרה ,נהר שמעולם לא חציתי ולעולם לא אחצה..נהר שסחף את הוריי
לאבדון והשאיר אותי לבד,עם היער.
'אספקה' זוהי מילת הקסם -בגדים רבים היו לי בילדותי-בגדים עמידים ומפוארים , ששיקפו את גאוות הורי בילדתם היחידה..
מבדי הבגדים אני מתקינה לעצמי שמלות חדשות ..
אני מעבירה יד בשערי בהיסח דעת,הוא משתפל קצת אחרי ברכיי-שיער שמעולם לא העליתי בו תער..
עיניי סוקרות הלוך ושוב את העצים הנטועים היטב,עיניי מלאות מלאות הבדידות..עיניי שמשקיפות אל היער
בחיפוש אחר חיה פצועה לטפל בה .
מעולם לא אכלתי בשר חיה,ליבי אינו נותן לי -הם הינן היחידות שמפיגות לזמנים את הבדידות העמוקה שדבקה בי ,
שנים שלא ראיתי נפש חיה ..גוף אדם אמיתי .לפעמים אני שומעת קולות -קולות צהלה מהכפר הסמוך,הכפר שמעבר לנהר
ואני מאזינה לצליל הזה במשך שעות עד שגווע וליבי משווע לכת אחר הקולות ,אבל ההיגיון אינו נותן לי,הוא מכניע אותי
ופוקד עליי להיכנס לבקתה שלי ולהצטנף בפינה ..כי אני לא אתן לעצמי,לא אתן לעצמי להפקיר רוחי לנהר ,לא אפול בשגיאות הורי,
לא אתן לדמי להתמזג במים הצלולים..אמשיך לתת בכל פעם מחדש לפחד לעלות ולעטוף את כול כולי כשמיכה שמגינה עליי מפני קללת,
קללת הנהר.
*****************************************************************************
קול. אני שומעת צליל קול רמיסת עלים,אני קופצת-הצליל קרוב לפה.אולי זאת רק חיה טועה ..אבל לא.אני יודעת שלא.
הצליל הזה הוא אמיתי וחי,צליל שלא שמעתי כל כך הרבה שנים . אני הוזה ,זה ברור,זה לא הגינוי -
אחרית הימים תגיע לפני שאראה אדם למול עיניי שוב .
אין אדם שיעבור את הנהר ,אין אדם שיצא ליער .
למרות מה שאני יודעת ,אני יוצאת לבדוק .
ידעתי.
,ולמרות שידעתי ,האכזבה תופסת אותי לא מוכנה ..סתם ארנב בודד..
אני קורסת ,לחיי נפגשת עם האדמה הקרה ,ואז אני שומעת את הקול.
הקול המיוחד הצליל הרך ביותר ששמעתי בשנים הארוכות אחרי מות הורי. קול אמיתי,צלול ומבוהל
..והוא נשמע קרוב כל כך .. ''יש פה מישהו..אני-..אההה!!!..את בסדר?'' שזה ימשיך! אני מתחננת,שהצליל הזה
ימשיך ..בבקשה! אחר כך אני כבר אתמודד עם כאב הזכרונות,רק שימשיך!
''את בסדר ?מאיפה הגעת?מה את עושה פה?'' זה ממשיך! אני עוצמת עיניים בכוח ,
לא נותנת לחלום הזה להסתיים-נלחמת בעצמי .
שקט.
אני לא שומעת כלום.
האכזבה,היאוש ..הם גדולים יותר מכל רגש אחר שחוויתי.
ידעתי,זה עוד הזיה.אני קמה בלאט מהאדמה הקשה ואז עיניי נפערות,
בולעות את המחזה שכל כך לא מתאים לנוף,בולעות את דמותו של האדם שעומד סנטימטרים ספורים ממני.
בולעות את השער הגולש,את העיניים העמוקות שפעורות בהפתעה ובהלה..את הגוף שנרכן למקום בו שכבתי
דקות ספורות קודם.
זה היצור היפה ביותר שראיתי בחיי,בהתחשב בעובדה שכל זיכרונותיי בנויות על חיות,חיות וחיות.
אני עוצמת עיניים בכוח,הכאב שיבוא אחר כך יהיה גדול מאי פעם.
הדמות שלפניי כנראה מתעשתת ''את חיה'' .ההקלה,ההתרגשות שנשמעת בקולו של היצור
לא נותנת לי להשאיר את עיניי עצמות .
אני מרגישה את הצבע שבורח מפניי ,כנראה אחרית הימים הגיעה-אני רואה אדם!
אני רואה את האדם היפה ביותר שראיתי,אני לא הוזה.
אני רואה בוודאות יצור כלשהו שהוא לא חיה..
ואני לא יודעת את זה מהקול הקסום ..כי לפעמים אני מדמיינת שהחיות מדברות אליי ,ואני לא יודעת
את זה מהרגליים החזקות והיציבות שמחזיקות את גופו כי ישנן חיות שעומדות על כפותיהן..
אני יודעת את זה מהניצוץ החי שבעיניו ,אני יודעת את זה מהמבע מלא התבונה ..
אני יודעת את זה מהמגע החם ומהצמרמורת המוזרה שחולפת בי כשידו נוגעת בידי..
בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה זמן שאני מרגישה מגע כזה ואני מסתנוורת.[
מליבי שדופק בחזקה והולם בלוח חזי ומחריש את אוזניי .
ואז אני נופלת ,מהסחרחורת הכבדה שמערפלת את ראשי ..
הישר לזרועותיו -
שגורמות לי להיכנס לחוסר הכרה מוחלט.
***************************************************************
בבלוג זה
בכל הבלוגים
