לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

We are mentally il,we are lairs-becase we make other people think that we are normal/


love is tow hearts beating us one!

כינוי:  משוגעת בהכחשה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
26272829   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2012

קטע חדש!!!:)- עד מוות


היי !
החלטתי לעלות קטע חדש שכתבתי בהשראת אחת התמונות בתחרות סיפורים שראיתי במקרה..
אולי אעלה את זה בשלב כלשהו לתחרות כלשהי..

ולקטע!!!!

עד מוות.

אני מרגישה בו צופה בי,מתבונן ארוכות על גופי המכונס בעצמו בצורת עובר .
הוא רחוק,עומד בקצה קצהו של הצוק,פניו מוסוואות בענפי היער ורק רגליו היחפות חשופות לאורו של הירח .
אף במצבי המסכן אני יודעת על הייסורים שהוא חווה עכשיו במוחו .אני לא מצליחה לשמוח,למרות שכל כולי
משוועת לזה: לרגש השנאה שיציף את כל כולי ויקצוף בדמי -מזרים אותו לכל אורך גופי. 
וזה מגיע לו כל כך שזה כואב,מגיע לו כל כך עד כדי תסכול.
אני נושכת שפתי בכאב כשהוא סורק את דמותי בדממה ,מבטו מתעקב שניות ארוכות בחבל הכרוך באחיזת חנק
סביב צווארי..עובר באטיות עד לקצהו המשתפל בגסות בקצה המדרון.
אני מרגישה את שיניי חודרות עמוקות לשפתיי -עמוק מידי.כאב חד מהמהם אותי.
 לפתוח-לא לפתוח-לפתוח-לא לפתוח  -אני פוקחת את עיניי במהירות לפני שאתחרט ,ושבריר השנייה הזאת לא מספיקה לי
בהחלט לא מספיקה.אני סוגרת אותן בכוח לנגד ליבי המפרפר כאחוז דיבוק-מתופף בחזקה כרעמים ביום סגריר, מעלה 
דמותו יפת התואר לנגד עיניי..וככל שהוא יפה יותר זה כואב יותר.
אני מתקפלת עמוק יותר,ידיי כרוכות סביב רגליי .גלים מהמהמים  את ראשי ואני מתנענעת כאחוזת טירוף
לצדדים,רועדת בלי כל תקנה ..שיערו המתבדר -שכל שערה ושערה בעלת נוכחות ,ממש כמו הרמוניה במקצב מושלם..-
הזעקה מהדהדת בראשי גם לאחר דקות ארוכות שהזיכרון נעלם ..גופו המחוטב המאומץ כל כולו להגן עליי..-
שביל דמעות מסמן אותותיו במעלה לחיי..אני מתעלמת.מאמצת מוחי במאמץ אדיר לא לסגת ..עיניו,העיניים העמוקות ביותר
שראיתי מעולם ,והן בוהות בי כאילו הייתי היהלום המלוטש ביותר בנמצא,עיניו הגורמות לי להרגיש כל כך מיוחדת..
אני מחניקה את הצעקה שעומדת לפרוץ בשנית ,מתמקדת בייצוב נשמתי המעורערת  .
ידי נלפתת באחיזה הדוקה סביב החבל הגס ..
אני מרגישה בטפטוף דם חמים הזולג משפתי המושחתת ,טיפה אחר טיפה,בעדינות ובאטיות ומכתים סנטרי הרועד ללא שליטה.
  אני זזה,זזה לאט ובשקט ,מרגישה בו עוקב אחר תנועותיי בדריכות מכווצת .אני מתעלמת. ברכיי מתחפרות
באדמה הטחובה ,מתקדמות סנטימטר אחד בודד. 
אני מתנשפת ,עוד כשלושה סנטימטרים.
אני מכווצת גבותיי בריכוז,מנסה לא להסיח דעתי :..יופי עוצר נשימה ,שפתיו המתעקלות בחיוך צחור,דמותו התמירה,פניו 
הנראות כחצובות בשיש ..-להתרכז-להתרכז-להתרכז!!! אני מקמטת מצחי ..עוד חצי סנטימטר.
אחיזת החבל האדוק מפריעה לי לנשום ,אני נחנקת עיניי מאדימות,סומק מציף לחיי ..עוד סנטימטר..
אני שואבת כוחות ו-''עצרי !!''  אני נאלמת דום בהפתעה ובהלה באחת.הוא דיבר,אני מנסה להסיח דעתי
אבל שיניי חודרות מחדש לשפתיי ואני מרגישה בקילוח הדם המחודש..להתרכז-להתרכז-להתרכז!!! 
אני מגישה רגלי מחדש- ''הפסיקי- '' רכות מתגנבת ''בבקשה..'' הייאוש הנואשות,אני ממצמצת בטירוף.
לא.לא.לא.לא! שהוא לא ימשיך  ,איני יאוכל להתנגד לו,קול המשי החלק שלו גורם לכל חומותיי לקרוס..
והבהלה שניכרת בקולו,כמעט עד ל..טירוף. אני בולעת רוקי בכבדות,אבל היפחה מספיקה לברוח מבעד
שפתיי הקפוצות ..נשימותיי הרדודות לא מספקות ריאותיי ואני נקלעת לקוצר נשימה שסוחף אותי לשיעול עמוק ומתמשך .
זה הזמן.עכשיו.לפני שליבי ייכבש מחדש בידיו,לחלוטין ובוודאות מושלמת שלא תאפשר לי לזוז,
אני מצטמררת-כבולה לנצח..ואולי,האם זה לא יהיה שווה את זה-בכל זאת,זה יהיה איתו ..
הספקות מזדחלים במעלה גרוני ,אני מרגישה בחילה שמכווצת בטני ולופתת אותי כאחיזת צבת ..אני מתנשמת
בכבדות ומטלטלת ראשי בחלשה,מנסה להתעשת ..סנטימטר ,ועוד אחד..
משב רוח קליל שולח ברכתו אליי-''לא! '' הוא קורא בבהלה ''לא! אל תעשי זאת!! ''קולו חנוק במפתיע ..
''בבקשה..,בבקשה!..''הוא חושף את סערת הרגשות בה הוא נתון ולרגע אני ניטעת במקומי בלא יכולת להגיב 
שהוא יהיה בסערת רגשות?! הדמות הקרה והאדישה אינה תואמת לזאת שנחשפת לפניי..ולרגע אני חושבת לוותר..לא!
אני מתקדמת במהירות המרבית לסוף המדרון ''יקירה..'' קולו נשבר ,אני בולעת רוקי בכבדות .
ידיי חודרות עמוקות לאדמה הגירית ..
ואז,בהחלטת פתע אני מושכת בחבל-מפילה עצמי-חנוקה יתר על המידה-לעבר התהום...
אני נעטפת שכבות אבק וגיר-''לא!!! ''הזעקה הטרופה שואגת ומהדהדת אחריי..לא.לא.לא..''לא!!!..'' הקול נחלש אט אט 
בגוון מיוסר ואז אני פוערת עיניי בפעם האחרונה בחיי. צופה בו-בדיוק כשהוא קופץ אחריי.לא .לא.לא.לא !
מה הוא עושה??? הוא צריך לחיות,מה הוא עושה..
אני לא מספיקה להרהר בזה מספיק וכבר אני נכנסת לשיכרון חושים אחרון..
בדיוק כשאצבעו הארוכה נוגעת-לא נוגעת בכתפי..והדבר היחיד שאני עוד מרגישה  לפני שאני פוגשת באדמת התהום הקרה
בנפילת מוות מוחצת איברים-
זוהי טיפת הדם האחרונה שזולגת באטיות נמרחת משפתי הסדוקה והמושחתת אל עבר גרוני,
ונבלעת במהירות..לנשימה חטופה ואחרונה.



******************************************************************************


נכתב על ידי משוגעת בהכחשה , 19/2/2012 17:43  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למשוגעת בהכחשה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על משוגעת בהכחשה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)