**********************************************
מלכודת מוות
*בום*!
אני רצה ,מקווה שלא איחרתי את המועד *בום*
אני מתכופפת הצידה ,מתנשפת-ממשיכה במרתון של חיי .אני מחליקה בחינניות לא מורגשת לעבר סמטה חשוכה.
אני נצמדת לקיר האבנים הסדוק, עוצרת נשמתי. קול הלמות ליבי נשמע למרחק ואני חוששת שהוא יסגיר אותי.
הם עוברים, אני מחניקה נשמתי וחוסמת אפי בשתי אצבעות.פסיעה,הם מתקדמים, זעה קרה מתחילה להצטבר בידי השנייה
ואני מוחה אותה במהירות בבגדיי..קול עקבות ,נעליהם חולפים מעליי,אני מחכה עוד דקה אחת,ארוכה ומורטת עצבים.
ואז יוצאת החוצה ,נושמת נשימת רווחה ארוכה- ''אז את המבוקשת?'' אני שומעת קול מאחוריי. אני מסתובבת
במהירות בהולה תוך שליפת אקדחי הטעון. ''תרגעי,אני לא הולך לעשות לך כלום..'' הוא עומד שם ,נישען למולי
ידיו שלובות על חזהו ''בנתיים..'' כל כולו ארשת שלווה.
אני נרתעת אוטומטית לאחור ''תעזוב אותי,אני אעזוב אותך..הכל יהיה בסדר ..'' אני אומרת באטיות ,מושכת כל מילה ומילה.
אני מספיקה לצעוד 3 צעדים קטנים עד שהוא מגיב ''אני דווקא לא חושב בכיוון הזה '' אני לרגע מאבדת שיווי משקלי מבלבול
''למה אתה מתכוון?'' אני מהדקת אחיזתי באקדח .הוא מזדקף ומתחיל לצעוד לעברי בביטחון ואטיות מרגיזה .
''מי את,אה?'' הוא שואל ולרגע ארשת פניו השלווה נמהלת במבט מוטרד ''איך הגעת בכלל לעסק הזה?''. הוא מתחיל להסתובב
סביב עצמו - אחורה,קדימה,אחורה,קדימה ..והוא כמדבר אל עצמו ''בת כמה את?'' עכשיו הוא פונה אליי ,הבעתו סקרנית-משהו.
אני מתעוררת מההלם הרגעי שתפס אותי ומנערת ראשי -עיניי פעורות בפליאה מהולה בכעס ''זה לא מעניינך ,
אין לך שום זכות לשאול אותי את זה '' ידי רועדת מעט ''באמת?'' חיוך קל מעטר פניו, אני מרגישה כאילו פספסתי
בדיחה ,פניו גורמות לי להרגיש פעם ראשונה חסרת ביטחון.. אולי הוא צודק?! אני מנערת ראשי .הוא מתקרב עוד מצעדיו חסרי הדאגות
ולא עוברת דקה אחת וכבר הוא מול פניי,אני בולעת רוקי בכבדות ''את בטוחה?'' הוא לוחש ,עיניו נטועות לעניי.אני נושכת שפתי-היא רועדת
''כ..כן'' אני מסמיקה מגמגומי אבל הסכנה גורמת לי לרעד בעורקי. הוא מניד ראשו באטיות מסוכנת,צד ימין,צד שמאל-עיניו עדיין
כקשורות בחוט סמוי לעיניי "אני לא חושב כך" הוא מדגיש את ה-"אני",שפתיו מבטאות כל מילה ומילה בתנועות מוגזמות.
אני נותרת קפואה.הוא צוחק וזז מעט לאחור "אני חושב שאנחנו שווים בדעתנו" אני מתעשתת מהבעתי הקפואה ונרתעת אוטומטית אחורה-
אבל אין לי בדיוק לאן ואני נצמדת בנשימה חטופה אל הקיר"לא!" הוא כאינו שם לב אל בהלתי ולחציי ומתקדם לצמצום הפער בינינו.
הוא מרים גבה"לא?" הוא שואל בפליאה מזויפת,אני מנידה ראשי ומצמידה גופי אפילו יותר אל קיר הלבנים...הוא נראה משועשע-
זה גורם לי להרגיש יותר חסרת אונים מתמיד, הוא מתקרב-הבל פיו על פניי,"אני מופתע מימך"הוא אומר ומניד ראשו בכובד ראש,
מקולו אפשר לחשוב שהוא נוזף בילדו-מאוכזב.עכשיו כבר איני יכולה לשלוט בתגובותיי ושיני מתחילות לנקוש. אני מריחה את הסכנה-
והיא באופן מפתיע בריח שושנים בשיא פריחתן"תעזוב אותי.."אני ממצמצת, שדה ראייתי מטושטש מניצני דמעות. הוא מביט בי
ופליאה אמתית נראית בפני,והוא-ממהר להסוותה בהבעת לעג ''בבקשה.." גוש חונק את גרוני מחמת הבושה, אבל אני מתעלמת מימנו.
הוא נראה כחוכך בדעתו ואז הוא כולא אותי בשתי ידיו-ידו הימנית בצד הקיר שליד ראשי וידו השמאלית באחר.
הוא מתכופף, כך שעיניו בדיוק מול עיניי, וריח הפרחים שנודף מימנו מערפל כל חושי ..
"מצטער.." קולו שופע כנות מפתיעה ואני מרגישה שאני לא מצליחה לקלוט את המילה האחת שנפלטה תחת שפתיו שנקפצו .
אני מישירה אליו את עייני הפעורות שמשדרות בלבול אבל הוא מתרחק באטיות ועל פניו הבעה שאין ביכולתי לנתחה.
אני מבזבזת דקות ארוכות בבהייה חסרת פשר בדמותו, עד שאני מתעשתת לבסוף ומתחילה להניע ידי.
אבל אז , משום מקום לפתע אני מוקפת. אני מניעה ראשי בפרעות לכל עבר- איני מבינה את התפתחות המאורעות
"אז מה ילדונת, חשבת שנמלטת מאיתנו?" אחד מהם מגחך, ואחריו כולם צוחקים בשרשרת, אני מרגישה כמו חיה שנלכדה.
הם סוגרים עליי, אין לי דרך מוצא.. ושנייה לפני שאני מובלת משם-כמו קורבן הנגרר אל מזבחו, אני עוד מספיקה לראות אותו-
עומד שם בצד מהורהר וקפוא, רואה איך לוקים אותי כבולה ולא עושה דבר, ואז אני יודעת הוא היה רק עוד מלכודת בדרכם אליי..
אני מרכינה ראשי הקודח ובקושי מצליחה לבלוע את הגוש שחוסם את גרוני, בקושי מצליחה מלהסיט מבטי מין האקדח המוחרם שלי,
בקושי מצליחה מלצרוח עד שמיתרי קולי יקרעו אחד אחרי השני ויביאו אותי אל הקץ.. לפחות זה יהיה בטוח יותר מלהיות שבויה בידם,
לפחות זה פחות כואב..
ואז אני שופעת רעש, רעש חזק שגורם לי לקרוס סופית ובצורה מלאה וודאית.. ואני מאזינה לו עד לסופו, לסופו החד..
לסופן של שיברי לב הזכוכית שלי שנישבר ונקרע לאלפיי רסיסים מדממים שנשארים מאחור.. בלעדיי.
****************************************
בבלוג זה
בכל הבלוגים
