שם הסיפור: החיים שלי.

פרק ראשון

שירה... שירה.. קומי , את תאחרי לבית הספר! שמעתי את אימי צועקת מן המטבח.

לאחר? ממש לא מתאים לי ! איחרתי כבר 7 פעמים השנה, וזאת רק המחצית הראשונה!

קמתי מהר והתלבשתי. שמתי קצת איפור, אני לא אוהבת למרוח טונות של איפור. כשהייתי מוכנה יצאתי למטבח.

אכלתי מהר ויצאתי. ביי אמא! קראתי מבחוץ וסגרתי את הדלת. ירדתי לדירה של עדן. ככה אנחנו תמיד עושות, אני יורדת אליה ואז אנחנו

הולכות ביחד לבית ספר. עדן כבר חיכתה מחוץ לדירה.

"מה קרה? איחרת היום..." אמרה לי עדן.

"כן, התעוררתי קצת מאוחר" צחקתי. יאלה בואי. היא אמרה ויצאנו לכיוון הבית ספר.

"עדן... בואי אליי היום בארבע... אני צריכה להגיד לך משהו חשוב" אמרתי בקול רציני.

"למה, מה קרה??" ניבהלה עדן.

"תגלי אחר כך" מתחתי אותה. בנתיים הגענו לבית בספר. פגשתי את עידו. חיבקתי אותו .

"נסיכה שלי, מה נשמע?" שאל עידו. מעולה, אמרתי. "מה איתך מאמי?" שאלתי. "כל עוד אני איתך- מושלם!" אמר עידו.

הוא כזה רומניטקן. אחר כך ראיתי את שני ושי מצחקקות להן. מה יש להם?? אני מתגעגעת לשני הישנה ...

ואז ניזכרתי: "עידו בוא אליי היום בארבע, אני צריכה להגיד לך משהו"

"מה נסיכה שלי?" שאל. "תגלה שתבוא" אמרתי.

ואז היה צילצול והמורה נכנסה.

~בחזרה הביתה מבית ספר~

"ביי עדן, אל תשכחי- היום בארבע !" אמרתי ועליתי למעלה לבית שלי.

"היי שירוש. איך היה בבית ספר?" שאלה אמא.

"רגיל. לא משהו מיוחד. והזמנתי אלינו היום בארבע את עידו ועדן. אני אומרת להם..."

"אני מצערת.." הרגישה אמא אשמה. "אני יודעת שאת לא רוצה לעבור לקוסטה- ריקה. אבל מה לעשות... אנחנו חייבים... את רוצה לאכול משהו?"

" אני לא רעבה." אמרתי לאמא והלכתי לחדר שלי.

~השעה ארבע~

עדן הגיעה מיד, כי היא גרה מתחתי. עידו גר ברחוב שלנו אבל בקצה השני שלו ולכן הוא הגיע אחרי כמה דקות.

עוד מעט אני ימשיך...

איך הסיפור??