שם הסיפור: החיים שלי.פרק שני
~השעה ארבע~
עדן הגיעה מיד, כי היא גרה מתחתי. עידו גר ברחוב שלנו אבל בקצה השני שלו ולכן הוא הגיע כמה דקות אחרי.
"אני צריכה להגיד לשניכם משהו מאוד חשוב, שישנה את חייכם. אבל בעיקר את חיי.." אמרתי.
"מה ??" שניהם שאלו מיד.
"אני... אני עוברת לקוסטה ריקה!" אמרתי ומיד פרצתי בבכי.
" אל תבכי.." אמר עידו ונישק אותי על הלחי. "אנחנו נמשיך להיות בקשר תמיד! בסקייפ , בפייסבוק בטלפון... אל תדאגי !!" אמר עידו.
"אבל זה לא אותו דבר... "הפסקתי לבכות.
עדן ישבה ולא דיברה. היא נראתה מבוהלת, עצובה, מופתעת... היא הסתכלה אליי ושאלה: "מתי הטיסה שלכם?"
"עוד שבוע בידיוק... ביום ראשון, בשתיים בלילה" אמרתי בעצב. ואז נהיתה דממה. כולם חשבו מה יהיה בלעדיי.
ואז פתאום עדן אמרה:"למה אנחנו יושבים פה ולא עושים כלום ?! יש לנו בידיוק שבוע להנות איתך שירה. בפעם האחרונה."
אני ועידו שאלנו אותה: "מה? למה את מתכוונת??"
נלך לכל המקומות ששירה הכי אוהבת ונבלה המוון בשבוע הזה!" אמרה עדן.
"עדן אני חולה עליך !!" אמרתי וחיבקתי אותה. "הטיסה שלנו היא ביום ראשון בשתיים בלילה, כמו שאמרתי לכם כבר, אז אני ממילא לא הולכת לבצפר כי אנחנו נחים לפני הטיסה. אבל אתם הולכים לבית הספר ביום ראשון בשבוע הבא נכון?" שאלתי.
"כן אבל מה זה קשור?" שאלו שניהם.
"תשאלו את ההורים שלכם אם אתם יכולים לא ללכת לבצפר ביום ראשון ואז ביום ראשון נלך ללונה פארק וזה יהיה מסיבת הפרידה שלי" אמרתי.
איך עד עכשיו??
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
