שם הסיפור: החיים שלי פרק רביעי
~צלצול~
"בוקר טוב תלמידים. שירה, בבקשה תספרי לכיתה על עזיבתך" הייתי נורא נבוכה.
עמדתי ואמרתי: "אמ... אנחנו עוזבים ל... אמ... קוסטה ריקה ביום ראשון הבא..." פשוט ראיתי את זה. על פרצופה של שני היה חיוך ענקי. פשוט היה אפשר לראות את השמחה שלה. למה היא כל כך שונאת אותי? פעם היינו החברות הכי טובות.. החלטתי פשוט להתעלם ממנה. מה היא מטרידה אותי בכלל? אני פשוט אתעלם וזהו! כל השיעורים לא התרכזתי. חשבתי רק על מה שיהיה אחרי הלימודים!
~בחזרה הביתה~
"עידו, עדן עוד שעה תיהיו אצלי בבית, אמא שלי מסיעה." אמרתי.
"סבבה. עוד שעה אני אצלך !" אמר עידו.
"שירה אני ממש ממש ממש מצטערת אבל יש לי היום מפגש משפחתי משעמם בטירוף אמא שלי מכריחה אותי ללכת...! אוף אני לא אוכל לבוא איתכם אני ממש
"מצטערת..!" אמרה עדן.
"אוף... תנסי לשכנע אותה עוד פעם בבקשה!!!" אמרתי באכזבה.
"אני אנסה... מבטיחה. אני אשלח לך סמס" אמרה עדן.
יאלה ביי, אמר עידו מתי שהגענו לפיצול.
"ביי ! עוד שעה אצלי!" הזכרתי לו.
אני ועדן המשכנו ביחד. שתקנו. עד שעדן דיברה:" וואי שני נראתה ממש שמחה היום בבוקר שנודע לה שאת עוזבת" היא אמרה.
"כן! למה בכלל היא כל כך מגעילה אלינו??" שאלתי. "לא יודעת, אבל זה מעצבן. איך הייתי פעם חברה שלה..?" אמרה.
"עכשיו היא כל הזמן עם השי המעצבנת הזאת. שי כל כך שפוטה של שני!" אמרתי בכעס ואז הגענו לבניין. ביי! אמרתי ועליתי לבית שלי.
~אחרי שעה~
אחרי שעה הגיע עידו. "מה נשמע?" שאל. הוא היה כל כך חתיך!!
אשמח לתגובות והערות (:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
