סיפור יואי בהמשכים

הערות: אני יודעת שזה יצא גרוע =-=

פרק 3

התוכנית תצא לפעולה, לפחות כך הוא תכנן אותה בראשו. אך בפועל היה חסר לו המרכיב המרכזי. הדמות המרכזית, הבחור שהוא לא ידע את שמו או מקום הימצאו.
הוא סיים את אימון הכדורסל הרגיל בחוסר מצב רוח, וזרק את הכדור לצד. מנקה את הזיעה על פניו.
"מה קרה?..אין לך אנרגיה." פלט רייבן שישב על הספסל.
"שתוק! לך אין זכות דיבור, ישבת כל המשחק על הספסל! וזה היה משחק חשוב!" התלונן
"אמרתי לך, אני מצונן" בחיוך חביב להפליא.
"אוך, תעשה לי טובה! אם אתה מצונן, לך הביתה!"
"אבל אני לא יכול...מי ישמור עלייך?"
"אתה תצטרך שמישהו ישמור עלייך אם תישאר, אידיוט!!" זרק עליו את המגבת והרים את תיקו.
"קופר...תיזהר. יש הרבה סכנות מסביב." בקול רציני, בעוד קופר שלח בו מבט מעוות.
"אתה באמת חולה..." אמר בקצרה ועשה את דרכו אל סוף המגרש
"אני רציני, קופר. כדאי שתקשיב לי..." אמר כשראשו מורכן בקול רציני, קופר סובב אליו את מבטו לכמה זמן. חוזר להתרחק משם באנחה
"מה הקטע של רייבן היום? הוא מתנהג מוזר מהרגיל..טוב, אין לי זמן אליו עכשיו." תהה והלך אל הקפטריה כשהוא תוהה איך יאתר את הבחור.
לאחר שלקח את המנה היומית שלו, מבין כל הקולות בקפטריה הוא שמע קול מוכר. בזהירות הוא הסתכל מסביב, כאילו תוהה איפה לשבת ובחן את הנוכחים שישבו ודיברו בקפטריה. רובם לא שמו לב, מה שעזר לו למצוא איפה ישב בעל הקול ותפס את השולחן לידו. לאחר שלקח כמה נגיסות מהאוכל המגעיל ששנא, הוא חיכה. חיכה להזדמנות להיתקל בו וחייך לעצמו.
"מצאתי אותך...סוף סוף." חשב והניח את המזלג בצלחת החצי מלאה. משיחתו עם האחרים הוא קלט כמה שמות וששמו היה דיוויד. הוא נראה חכם, כיאה לאחד שלומד במכללה.
לאחר שיחה המשעממת על לימודים ומתכונים, לבסוף הוא קם על רגליו להחזיר את המגש. הוא יצא לפעולה וקם גם הוא, עושה את דרכו אליו וכאילו נתקל בחוזקה כך ששניהם יפלו.
"היי תיזהר!.." אמר קופר
"אני?...אתה זה שנתקל בי."
"כן שיהיה."
דיוויד נאנח וניסה לקום, אך קופר קם לפניו והושיט לו את ידו.
"זה לא הלך טוב, מצטער...לפחות תן לי לעזור לך." אמר קופר בהעמדת פנים מתנצלת. דיווד בהה בו זמן ממושך ולבסוף לקח את ידו. הוא נראה עדין יותר מקרוב, עם שיערו הבהיר ועיניו הבהירות. ועורו היה בהיר בניגוד לקופר שיצא לו עור שזוף בגלל היותו רוב הזמן בשמש במגרש.
"תודה. זה בסדר." אמר במהירות ומיהר להרים את המגש, קופר התכופף כביכול לעזור לו. מביט בו זמן מה ואז במגש שהפיל.
"אז..מה שמך?" בקול כאילו מתעניין.
"למה אתה רוצה לדעת?"
"סתם, אני רוצה לדעת מה השם של הבחור שנפל בגללי. אולי תרצה פיצויים" התבדח.
"נאא אני בסדר. וזה דיוויד."
"קופר." והושיט את ידו ללחיצה. דיוויד בהה בה כמה שניות בהיסוס ולבסוף לקח אותה ללחיצה.
"אני הולך כל כך להרוס את החיים, הוא כל כך יצטער על זה! למרות שהוא עם הזקן הדפוק, הוא נראה נורמאלי. שיט! למה?!" תהה בהבעה שהסתירה את מחשבותיו.
"תודה על העזרה.." מלמל דיוויד ופנה להניח את המגש יחד עם הצלחות הריקות. קופר התלווה עליו בשקט ופתח בשיחה
"אז מה אתה לומד?.." התעניין כביכול
"בישול בעיקר, ועוד כמה קורסים. אתה?"
"קורסים פה ושם. אני לא ממש מכוון על תחום אחד. מה שכן, קבוצת הכדורסל פה טובה."
 "אהה, אתה בקטע של כדורסל?.."
"כתחביב." הדגיש
"אממ אני מבין. אתה טוב?"
"יותר טוב מכל השאר פה, זה בטוח." חייך ושלח בו מבט מרוכז וקשה, דיוויד הסיט את מבטו.
"אז אתה הולך לליגה המקצועית?" שאל תוך שמבטו בכלים.
"לא. זה יהרוס את הכיף."
"יהרוס את הכיף?"
אך לפני שהספיק לקבל תשובה, חבריו שישבו איתו באותו שולחן הגיעו ונפרדו ממנו בדרך לשיעור שלהם. דיוויד התכונן להצטרף אליהם כשקופר עצר אותו
"היי דיוויד, רוצה שניפגש לבית קפה? אתה יודע, סתם להמשיך את השיחה. אבל במקום שנותנים אוכל אמיתי לבני אדם, לא כאן." אמר במבט נגעל מהאוכל בעוד דיוויד גיחך בהסכמה.
"גם אתה חושב ככה?. אני לא מבין איך מישהו יכול לאכול פה."  
"טוב, אפשר לומר שחוויתי את זה על עצמי. היה אחלה..." בחיוך וקריצה
"כן בטח..." גיחך
"מה דעתך על עכשיו?. לא ממש אכלתי עדיין. אני מעדיף להישאר בחיים." במבט מעוות
"יש לי שיעור אז..." התחיל דיוויד אך קופר עצר אותו
"קדימה, תבריז פעם אחת. במילא לא ניפגש שוב בזמן הקרוב..." שוב שולח בו מבט מרוכז.
"אבל השיעור.." היסס דיוויד
"אל תדאג לזה, ככה זה ללמוד פה. בסוף אתה יודע הכל מסיכומים של אחרים. אני אזמין לך קפה.." הניח יד על כתפו בחיוך מזמין.
"אז אתה מנסה לשחד אותי בקפה?" בחיוך חזרה.
"יאפ. הצליח לי?"
"כן. אבל זה חד פעמי."
"יופי, אני מכיר אחד ממש טוב." הוריד את ידו ושניהם עשו את דרכם זה לצד זה אל בית הקפה הקרוב ביותר שהיה במכללה.

בבית הקפה הוא הזמין לשניהם קפה וכמה שיותר דברים לאכול. הוא היה צריך להשלים לעצמו את מה שהוא לא אוכל בלילות. לאחר שהארוחה שהזמינו הגיע דיוויד בהה במנות.
"למה הזמנת כל כך הרבה?." שאל דיוויד במבט נדהם מכל המנות שהזמין.
"כן טוב, אין לי ממש אוכל נורמאלי בבית. אני חייב להשלים את זה איכשהו.." הסביר ושתה בעדינות מכוס הקפה.
"אתה רציני?. לא מאכילים אותך בכלל??" בהה בו
"אמ זה לא זה...אין לי ממש זמן לאכול." בקלילות ולגם עוד לגימה מהקפה
"זמן? כמה זמן אתה צריך?!" במבט מעוות
"הקפה פה מעולה! אתה הולך להיות טבח דיוויד..או שף?. אני לא ממש מבין בתחום הזה." בחיוך
"רואים אם הזמנת את כל הדברים האלה ביחד." באותו מבט.
"כל עוד יש לי משהו לאכול, אני מסודר. דרך אגב, איפה אתה גר? בסביבה?"
דיוויד מלמל כמה הערות על האוכל שהגישו לו שקופר לא טרח להבין, ולאחר מכן הרים את ראשו אליו.
"כן, הדירה שלי באזור קרוב לפה. ואתה?"
"אני עדיין גר עם ההורים, בערך. אבל לפעמים...הם ממש ממש מגעילים אותי." אמר תוך שעיניו התמקדו בשל דיוויד בחיוך מוזר. דיוויד התעלם ממבטו וטעם מהאוכל, ומיד לאחר מכן הוריד את המזלג.
זה לא טוב...האוכל פה."
קופר גיחך בחוזקה וסיים מנה שלמה שהזמין.
"טוב, מר דיוויד הטבח המומחה. למה שלא תבשל לי כמה דברים שהם כן "טובים" לטעמך."
"אתה לא תבין כי אתה בסדר עם כל מה שתשים בפה." נאנח בשנית ושתה עוד מהקפה.
"כאילו שיש לי ברירה. אז איפה היינו?" אמר והמשיך לאכול את מה שיכל.
"אמרת שהליגה המקצועית תהרוס לך את הכיף." בקול משועמם, וגמר את הקפה.
"אה כן, זה. מכיר את זה שיש לך תחביב שאתה אוהב, ואז הופכים אותו למקצועי מדי אז אתה גומר בזה שאתה מתעב את התחביב במקום לאהוב אותו." וגירד את ראשו "זה פחות או יותר ככה."
"אממ אני לא חושב שהליגה המקצועית צריכה להפריע לך לאהוב כדורסל כתחביב." מתחיל לאכול גם הוא. קופר התחיל מנה שלישית ולגם שוב מהקפה.
"ניקח אותך לדוגמא, אם היו כל הזמן מעירים לך הערות על האופן שבו אתה מבשל, לא תגמור בזה שאתה שונא את זה?"
"לא ממש. בבישול כדי ללמוד אתה חייב לדעת איך להשתפר, וכדי לעשות את זה אתה צריך שיעירו לך במה אתה מפשל."
"חכמולוג, שכחת שכדורסל זה משחק קבוצתי ובישול זה אישי."
"כן, גם זה." הוסיף ושתה עוד מהקפה.
"לפעמים הערה אחת יכולה להרוס לך את כל המשחק במקום לעזור. וזה ההבדל בין כדורסל לבישול."
"כנ"ל על בישול. מספיק מרכיב אחד שלא מתאים, והכל נהרס."
"הנה אתה מתחיל שוב..." סובב את עיניו קופר וחייך
דיוויד סיים את המנה ואת הקפה הוא סיים בלגימה. מנקה את פיו ומביט בשעון.
"טוב אני חייב ללכת..בגללך הברזתי משיעור."
קופר צחקק בחוזקה וקרץ לו
"היי, לפחות אל תתכחש לזה שנהנית קצת לדבר איתי יותר מכל החפירות של המרצים שלך על בישול." אמר בחיוך, ממשיך לאכול במהירות.
"את האמת?...אולי. קצת.." קם על רגליו והתארגן לצאת.
"יופי. אז עד הפעם הבאה..."
"כן ביי." נופף לו קלות ויצא מבית הקפה.
קופר לקח את הזמן וסיים את האוכל שהזמין, מתענג על הארוחה האחרונה שהוא יהנה ממנה להיות. שתה עד הסוף את הקפה ושילם. דיוויד לא ידע, אך הוא בדק עליו ועל הבניין בו למד בזמן שאכל. ושם הוא יחכה לו...בלילה.
"זה עוד לא נגמר, דיווי. זה רק מתחיל." חשב וחיוך מוזר עלה על פניו שוב.

המשך יבוא...