"נו דייווי, תניח לזה.. אנחנו לא צריכים עוגיות, בסדר?" פרנק לוחש, הידיים הארוכות והשריריות שלו עוטפות את בטני הכחושה. אני מחוויר לרגע, אני לא יכול לחשוב על הדברים שעשיתי.
הדברים שאני לא יכול לחשוב על עצמי עושה איתו כרגע.
'"באת לחפש אותי, אה,סקסי?" קולו עמוק, מרגיע. אני לא מניח לעצמי לשקוע באותן המחשבות הממכרות, ולרגע מאבד את היכולת להשיב.'
נשימתי נעתקת לרגע. אני מכחכח בגרון, הבגידה חונקת אותי.
מעשה אידיוטי. אני כזה אידיוט.
"אתה יודע איזה גיהינום אני עובר בכלל בשביל להיות איתך? מה עובר עליך?" ההתנגדות המחפירה שלי מתחילה להשפיע עליו, עצביו מפעפעים בעורקיו ונשימותיו נעשות כבדות מרגע לרגע.
"לא הכל סקס במערכת יחסים, פרנק" אני מסנן. שקרן, כאילו שזו הבעיה שלי. כאילו שזה מה שמונע ממני לשכב איתו.
"ועוגיות, זו מערכת יחסים? על זה אתה בונה מערכת יחסים? דיוויד, התגעגעתי אלייך.. אתה לא מבין את זה?" קולו, שעד לפני רגע עלה יחד עם עצביו, יורד בתחנונים, כמבקש שאקשיב. אני נאנח. אני לא יכול, וזה קשה לי.
"אני.. אין לי מצב רוח" אני מתרץ, משפיל מבט ונאנח קלות.
"אין לי עצבים אלייך" הוא מסנן בזעם וחורק שיניו. לא חולפות מספר שניות והוא אוסף את עצמו ונעלם לאחר טריקת דלת מרגיזה ומייאשת.
אני פונה לעוגיות שלי, שמחלות להזהיב קלות.
הקרייבינג המטורף למתוק הזה, בא בדיוק בזמן, והשפתיים רק לוחשות בתחנונים לעוד.
ניגשתי למקרר ושלפתי שישיית בירות.
לאחר שלוק שהתמשך וחיסל את כל האלכוהול החבוי ברחבי הבית, פניתי לכיסי ושלפתי את הפתק המקובצ'ץ' ממעמקיו.
קראתי את השם בלב, ולאחר מכן חייגתי את המספר.
לא ידעתי מה אני עושה. הכאב העיק, וההיגיון מזמן כבר ריחף בחלל האוויר.
"הלו? קופר?" סיננתי למספר החורים שבטלפון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
