ושוב אני נופל לתוכו. מרגיש את עצמי, אבל לא עצמי עוד.
הגוף החם- קר, ספק נוגע ספק לא. הנשיפות החמימות המלטפות את קצה אוזני, והמילים המקניטות המשחקות ומנגנות על עצבי הרכים.
אני מרגיש חסר תקנה, אך באותה המידה העירפול אינו מאפשר לי לנהוג כראוי.
ושוב הוא חודר לתוכי. מעלים כל פרט ואף הזעיר ביותר.
מעלים אותי.
משאיר רק מריונטה זכרית שנופלת לזרועותיו השריריות ולניחוחו המשכר.
כאשר אנחנו למעשה מסיימים עם האקט, מיוזעים, וסחוטים מכל אנרגיה שהיא, הוא נשכב על גופי.
אצבעותיו הרפויות משחקות בשיערי, ועיניו הסגורות למחצה סוקרות את הבעת פני.
"היית רוצה לבוא אלי לארוחת ערב?" הוא מסנן בשקט. קולו חסר כל רגש או נאיביות מסוימת, כמתוכנן מראש. נשימה עמוקה מחזירה אותי לשגרה,ממקמת אותי על חוט המחשבה אליו השתייכתי בצורה כל כך מחויבת.
לפני שאני מספיק לענות, ראשו צונח על חזי והוא שוקע בשינה עמוקה. אני נזכר בו.
אני פוגע באדם שאני אוהב.
הגרוע מכל- הוא שזה לא בשליטתי.
*
בוקר יום האהבה.
אני פוקח את עיני לקרניה החודרות והמעיקות של השמש הבהירה למדי, לניחוח שלו, שטרם פג.
אני מעיף מבט חטוף אל עבר שעון הרדיו המתכתי, ומתפלא לגלות כי השעה הינה תשע בבוקר.
נשמתי עמוקות וסקרתי סביבתי בעייפות מסוימת, חצי מבט, חצי חוט מחשבה.
המיטה הפוכה, הארון פתוח למחצה, ערימה של בגדים מפוזרת ברחבי החדר. אני נזכר בגופי העירום, ובאדם שביליתי איתו את הלילה.
נשכבתי על גבי, בוהה בתקרה למשך זמן ממושך. מנסה לסדר את המחשבות הטורדניות בראשי.
"דייוויד" הדהד קולו ברחבי הדירה. גופי משתתק ונשימתי נעתקת לרגע.
"מה אתה עוד עושה פה?" אני ממהר לגמגם ולשאול. הבלבול אופף אותי, ומחשבותי מתבלגנות בראשי. לא מניחות אף ולא למילה אחת לחדור דרכה אל עבר העולם הפתוח.
מחנק בגרון, אשר אינו מניח אף ולא לרגע.
אני יכול לשמוע את צעדיו מתקרבים במורד המסדרון, ולאט לאט מתקרבים אף יותר. יכולתי לחוש בנוכחותו הגברית אופפת גופי. לא הנחתי למבט לנדוד אף ולא לרגע.
"לפני שאצא, הבאתי לך מתוקים. תרגיש חופשי לענות על השאלה. להית'" הוא מסנן, קולו רגוע לחלוטין וגופו רפוי. ריח חזק של דאורדורנט ושמפו מציפים את החדר. יכולתי לומר בוודאות שהתקלח, ולפי מילותיו התכוון לצאת.
הוא התקרב למועט, הניח שקית קלילה על המיטה ויצא מהחדר. מספר דקות לאחר מכן נשמעה דלת הדירה נטרקת. הוא עזב.
חיכיתי מספר שניות, עד כי הרשיתי לעצמי להציץ בשקית.
שפכתי את תוכן השקית על המיטה, ופרסתי אותו לאורכה.
חוטיני אכיל, בכל טעם אפשרי. נדמה כי התעלה על עצמו.
גיחכתי ביני לבין עצמי, שנייה לפני שנשמעה דפיקה קלה בדלת.
טיימינג מושלם, יכולתי לקבוע, אך לעסוק בזה בעודי מחפש אחר מקום להסתיר את ה'מתוקים' שלו, זה לא הצעד הנכון.
אני אוסף את השקיקים הסטריליים אחד אחד ומכניס אותם לשקית הבינונית.
אני תוחב אותה מתחת למיטה, ומקווה לטוב ביותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
