עבודה חדשה.. כבר חודשיים שם..
והכי מצחיק, שיצא לי להוסיף לסקייפ את החבר של החברה שלי משם.
עולם כה קטן. כל פעם שיש מישהי שאני ממש מתחברת אליה, היא נעלמת. זה לא הוגן!
נמ, רבתי עם החבר שלי כי מסתבר שהוא נעץ לי סכין בגב וגיליתי את זה מאמא שלי.
אבל מה שקרה זה שרציתי להיפגש לדבר איתו בשביל לסיים את זה יפה.
הוא הביא לי שוקולדים ודובי קטן כי הוא כבר הביא לי דובי גדול פעם,
ולא יכולתי להגיד לא.
אז אני מקווה שהעניינים ביננו יסתדרו, אם כי לפעמים אין לי כוח לזה..
ואפשר להגיד באופן רשמי שהתגברתי על העבר. הוא עדיין קצת מעיק,
הרבה צלקות נשארו.
אבל.. כל החיים שלי הייתי לבד. מספיק. הגיע הזמן
שגם לי יהיו חיים - שאת לא נמצאת בהם.
למה?
את לא שווה שאני ארדוף אחרייך ככה, ואת לא תירקי אפילו לכיוון שלי.
אז... זהו.
ממשיכים הלאה.
מי רוצה להיות חברה שלי?
(כן כן, זה נשמע פתטי. אני יודעת. אשמתי? דילגתי על האופציה להכיר חברים כל החיים בגללה!)