לא,לאמא שלי אין הפרעות אכילה אבל נדמה לי שהיא רוצה לפתח אותם אצלי. נולדתי וגדלתי ילדה מלאה.תכלס כל משפחה שלי מלאה פרט לאחותי וזה בדיוק הנושא שבגללו אני כותבת. אחותי הייתה מלאה עד כיתה ואז היא הרזתה בסיבות ה10 שבזמנו היה מלא יחסית לילדה בכיתה ו-ז. עם השנים עד כיתה ט,היא צברה קצת משקל ומרזה הפכה לבינונית פלוס. באמצע כיתה י היא הורידה 9 קילו ופתאום החלה ממש לפרוח. אנשים התחילו להחמיא לה ולהגיד עד כמה שהיא יפה. לא שזה הפריע לי או שקינאתי עד שזה חלחל אלי. כאשר אחותי הרזתה אמא שלי התחילה ללחוץ עלי להרזות ותרצה את זה ב-"זה לא בריא,יהיו לך מחלות" הייתי 1.70 על 72 קילו שזה תירוץ מפגר לנוכח הנתונים האלה. היא גם אמרה לי הערות מפגרות כמו:"כדי להצליח בתל אביב כמו שאת רוצה,צריך להיות רזה אחרת לא יקבלו אותך" ,"תראי איזה יפה אותך,קחי ממנה דוגמה" והשנוא עלי "אף ילד/גבר לא ירצה אותך". נהייתי יותר מתוסכלת ודיכאונית. זה הוביל לתוצאה הפוכה,העליתי בסביבות ה-10 קילו ב4 שנים האחרונות. בתחילת השנה היה לי את האומץ להתעמת איתה,היא זרקה כמה הערות מגעילות ואמרה שיותר היא לא תתערב ומצידה אני יכולה להראות כמו הר. לפני שבוע בערך זה חזר,בינתיים היא מתרצת את זה ב"זה לא בריא ויהיו לך מחלות". עמוק בתוכי אני יודעת שזה לא זה והיא לא חושבת על הבריאות שלי או לפחות לא רק עליה. יש לי תוכנית שתוכיח את זה: אני מתכוונת להוריד 10 קילו ולהגיע למשקל הסביר של 70 קילו, אם היא תקבל את המשקל הזה אז טעיתי והתנהגתי סתם כמו פסיכית אבל אם לא והיא תעיר את ההערה הכי קטנה,אני צדקתי ואגיד לה את כל האמת בפרצוף. בשביל התוכנית הזאת אני צריכה להרזות,אני מקווה שהיא תצא לפועל ואני אחשוף את הפנים האמיתיות שלה.
בהצלחה לי