ראשית, אפתח בעניין חם:

מישהו טרח, ישב וקרא את כ-ל (^%$#@!!!) הבלוג שלי. אמנם כעת אני עושה פרצוף של *מהאתהמשועמם?*, אבל בעוד כמה שעות אתחיל ממש להעריך את הסבלנות המטורפת שנדרשה כדי לקרוא את כל מאתיים השנים המתועדות כאן במחוזותיי. 

אם בנוסף להכל, אתה -חוקר מתוק שכמותך- גם מספיק אמיץ כדי להזדהות, ראה במילותיי כהזמנה ממשית לשיחה. פנה אליי במייל המצויין בצד הבלוג, ותזכה לבנים ובני בנים, חכמים בתורה ונבונים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל עבודת הבורא (יש שיר כזה), ומי לא רוצה את כל אלה?

*ההודעה מופנית לגברים ונשים כאחד. ואם זו את, החברה של, יותר מאשמח לשמוע למה בחרת לקרוא בכזאת יסודיות את כולי.

- - -

עכשיו, תוך כדי שהחוקר/ת עליי כותב/ת לי מייל נועז ואמיץ בעניין גילוי עיניינו/ה חסר המעצורים בי, אוכל להמשיך ולספר לכם כמה מתובנות היום:

1. כנראה פוטרתי ואני עוד לא יודעת מזה (למה שהבוס שלי יסנן אותי במשך יומיים?)

2. חוויתי התגלות נדירה תוך כדי שיעור של כפיר שחר: אהבה היא תוכן, לא מטרה שצריך לרדוף ולהשיג. אז אפשר לעצור, תודה.

3. אני חווה התקף של בלבול. קצת סבלנות!

4. אני הולכת להקדיש את סוף השבוע הקרוב (בצפון!$#) למחשבה מעמיקה בעניינים הלא פתורים הללו. אשלח גלויות.

5. וואו, אני כבר לא אינטלקטואלית. מה קורה פה?

ובנימה אופטימית זו, מתוכננות לי מחר 13 שעות למידה מייגעות, אז, שלום.