הרוח נושבת על פניי, ושיערי מתפתל לפי הקצב.

אני חושבת על החיים שלי, על המרדף החולני הזה אחרי דברים שאני בין כה וכה לא יכולה להתמודד איתם כשהם בנמצא. אני חושבת על העולם ועל ההסדרים החברתיים שבו. חושבת עליי, על השסע המוזר הזה שמתגלה בתוך הרצונות והרגשות שלי.

אני מרגישה כמו אחרונה מזן נכחד - כזו שאי אפשר לסווג או להבין.

אלה שורות בודדות שאני מצליחה לדלות מתוך הסערה שמסתובבת במחוזותיי זה כמה ימים.

אלה לא דברים חדשים, אבל זה מה שיש לי עכשיו. הרבה חומר ישן.

עמכם הסליחה.