המילים שלך מתנפצות כמו ספל זכוכית על המראה. 

הן לא שורטות אותי, ולא פוגעות בי, הן רק מלכלכות את החדר ומבלבלות אותי.

אני משתתקת,

מה שמצביע על מצב קיצוני;

נסגרה בי דלת,

נפתחה אחרת; אולי זה יוביל אותי למקום בטוח יותר, ואולי זה סתם עוד פתח מילוט.

חיים שנוסעים בקווים שמצטלבים, בעולם של מילים מקבילות. לא נפגשות. לא מתראות.

אז אני נשארת עם המבט שלך -

המֶדַבֵּר הזה...

המספר...

זה שעונה לי בכאילו על שאלות של באמת,

ומשאירה לך את המקום שלך -

המאובטח הזה...

המוגן...

זה שאני אפילו לא מנסה להכנס לתוכו.ך

המשאלות הפרטיות שלי מתאבקות על המדף,

ויש לי דחף עז להתחיל לנקות.

אני אוהבת כשהכל נקי, נוצץ. אני אוהבת לראות את הפנים שצפות בהשתקפות.