מנסה להבין אותך,

להבין אותך,

להבין.

מנסה שתבין אותי,

תבין אותי,

תבין.

מחפשת קורה בתוך עולם גבוה ושטוח,

מוצאת פירור ועוד פירור,

ועוד קצת שקט של בית אבנים,

ויש משהו

גס

חד

בעוויתות הפנים הנכמרות 

כשאני מנסה

לברוח מחזית האבנים.

מגיעה במזוודות ומיתרים שדודים,

רוצה מקדש מנוצצים וחן,

רוצה שתתגאה בי,

כל כך יפה, כל כך אני,

כל כך יודעת וגבוהה,

כזו אני.

כל כך הכל בתוך קופסא קשורה

בסרט,

כך זה בסרט שלי,

ואני בין כולם, ויודעת רק אותך,

בלי משחקי מילים,

רק משמעות,

בלי לצעוק לשמיים,

בלי לשמוע רק את נהמותיי חוזרות אליי.

יום אחד אולי אפרוש כנפיים...

חיוך אחד אצילי שאני מפריחה, 

כמו היה יונה, או שמחה, או שירים על אהבה

וגם הרס.

מנידה את הריסים לאט, מתעטפת מחשבות.

אוספת את השיער מאחור,

חושפת צוואר.

מתכסה בעוד שכבה.

מאבדת כאן משהו,

ולא מוצאת.

אתה אפילו לא מסתכל.