צהרי יום ראשון, מעונן חלקית.

אני חסרת שקט, עייפה, מתרגשת משהו. טרדות היום מתערבבות לי עם עקצוצים בכפות הרגליים.

מוזר. 

מרגישה מוזר.

היום הזה התחיל הפוך, ופתאום... דייט.

מה דייט? איך דייט? למה? איך זה קשור? מי אחראי למאורע הנשגב?

דייט...

צהרי יום ראשון, אם כן, מעונן חלקית.

אני לובשת משהו נחמד, מאופרת בקטנה. פה ושם, נגיעות של נוצצים, ואל תשאלו מי רואה.

הראש שלי במקום אחר, אבל אני פוסעת בזריזות, נפעמת. כל כך הזוי.

יש שמועות על חיים מצחיקים ועל עולם קטן, ופתאום זה מקבל מן משמעות וחיוך.

דייט.

-

טוב,

אז פרלין, הבחורה הנפלאה בתבל, הקדישה לי רבע שעה מחיה [זמן יקר, לא לזלזל] וחייכה אותי לגמרי.

איזה כיף. כל כך נדיר לראות מישהי שקראת עד עכשיו - קמה לתחיה - במובן החי של המילה.

אז,

אני שמחה ממש, ומתרגשת ממש, ואיזה מקסימה היא, אתם לא מאמינים.

הייתי בכיף מצרפת לכם טלפון שלה להובלות, אבל... היא תפוסה. לא איתי, אם תהיתם. לצערי. בכל מקרה - היה מקסים.

זהו. רק רציתי לשתף.