השעון הגדול על הקיר הראה שרבע לשתיים. הסהר היה רך ויפה, כאילו ממתין לאישה של חייו. אני לא יודעת למה הלילות האחרונים היו כל כך ארוכים, אבל המחשבות שלי קבלו זמן איכות על המרקע. אני יודעת שעוד תאהב אותי, אבל זה לא מספיק לי עכשיו. אני יודעת שאוהב אני, וזו ידיעה שלפעמים קצת מביכה אותי. חברות שלי נמצאות כבר בעולם אחר, הרבה יותר מורכב. ואולי אם יכולתי לבחור, לא בטוח שהייתי משנה את כל זה. ועדיין, יש משהו טהור בהלך החיים הברור מאליו, שלפעמים מגרה אותי מאוד.

לפעמים אני מסתכלת על העולם ונמסה. אלוהים, איך הכל יצא לך כל כך מושלם. אפילו הרע והמכוער, מושלמים. איזה פחד להיות חלק מעולם כל כך כאותי ומופתי בו בזמן. אולי חטאתי מידי, אולי החטאתי אחר. אולי אני צריכה ישועה מהירה שתיכנס לחריצים ותשאב את האבק. 

החיים חולפים, בעוד אנחנו מתעסקים במרדף אחריהם. נראה לי שכדאי קצת לעצור, להתחמם, להסתכל, להשתנות.