מרקם חלק של זהב או של מים, וקצוות ארוכים של עניין.

עפעף שנסגר, נשמה אל שמיים, ונשים ששבות למקומן.

משם, לשם, לכאן,

חלומות שצבועים בלבן,

זה הזמן.

- - 

האור שצובט את אישוניי על הבוקר - מטלטל את כל לשכתי.

מה יכולתי לעשות שלא עשיתי, מה יכולתי לשאול. 

אם אלה החיים, נחייה; מה שהיה - הוא שיהיה, כה אמר קוהלת.

הברזים משחררים מים כתומים, וכתום מסמל את הקיץ.

לאן יכולתי ללכת שלא הלכתי, לאן יכולתי לרצות.

האושרה הענוגה מתרפקת אל מאחורי צווארי, והחיוך שנשמט 

לא שלי.

כל כך יפים הרסיסים הנוצצים, כל כך חדים. 

ויש משהו רענן בלהתעורר לבוקר צובט ונושק, שמאיר 

ומסב השראה.

למה בעצם שלא אאמין שכל דעביד רחמנא לטב עביד.

ובכן,

אאמין.