שנותיי הצעירות הן מיצג של חלומות, נגיעות של כיסופים. 

אני מעלעלת בצרכיי ובכל החריצים שמתפתלים על פני גופי, ותוהה מה יהיה על חיי.

הן אני אישה שלמה ומסועפת, הזקוקה לקורת גג ולחום גוף, למציאות שוקקת.

היכן אשיג אי טרופי קטן משלי, אי שעליו מרוצי אהבה וחיוכי ילדים.

האם אוכל להתממש עד תומי, בעודי גוזרת ומדביקה עוד ועוד אנקדוטות של חיבור?

כל הטוב שבחיי, עולה עתה אל קצה גרוני, ואני עומדת במעלה צוק - ומכסה את השמש הרחוקה בכף היד שלי.

אני ציפור שמחוברת לרוח, ממריאה ונוסקת, משנה כיוון, לא מסתכלת למטה.

אני מפוצצת בדופמין, וכל הווייתי גועשת בתוכי כבר חודשים ארוכים.

לעתים איני יודעת, האם אני במקום שבו עליי להיות.

אם אסיים פצועה על גג במקום לא מוכר בלי לדעת את הדרך למטה, 

אני יודעת שלא אתכסה ואשן. אעשה חור בתחתית ואתגלש, או ש

אקפוץ.