לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  Manuella

גיל: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

11/2011

Dissemination


"כבר לא עניין אותי כלום", ספרה המנחה החרדית על הבת שלה, "רק רציתי לראות אותה נשואה. והיא, מסרבת לכל בחור שמכרכר סביבה. כמעט התייאשתי, אבל אז אלוקים נענה לתפילותיי, והיא מצאה את החיבור שלה. אין מאושרת ממנה".

 

"אני לא מאמינה במוסד הנישואים העכשווי" אמרתי בקול.

 

החדר השתתק. הפנים של כולן הופנו אליי, ועיניי שלי נפלו מטה. הופתעתי גם אני.

"נישואים בין גבר לאישה אמורים להבטיח מחויבות, בניה, השתדלות. כתוב בבראשית "והיו לבשר אחד", לא "וטעם מבשר אחד ואמר: כשאתה אוכל סטייק כל היום, לפעמים בא לך פרוסה עם שוקולד, כה אמר אנונימוס". נישואים אמורים להוות נקודת מפגש בין שני אנשים שונים שמצאו מכנה משותף שברצונם להרחיב, לחלוק ולהוקיר, כל זמן שנשימה באפם. אבל מה נישואים שווים היום? האם הם מבטיחים אמון? האם הם מבטיחים אהבה? האם הם מהווים מחוייבות אמיתית?"

 

"ההורים שלך נשואים?" שאלה המנחה.

"באושר" השבתי.

"ההורים שלך מבוגרים?"

"לא, הם בשנות ה40 לחייהם"

"חווית התעללות מצידם?"

"מעולם לא"

"חברות שלך רווקות?"

"נשואות כולן"

"והן מספרות לך על סבל צרוף?"

"לא, הן זורחות ושמחות"

"אז איך, תסבירי לי, איך הגעת למצב כזה שאת אומרת משפט מחריד שכזה?"

"אולי תסבירי לי את. אמרת שלא עניין אותך דבר מלבד לראות את בתך נשואה. ואני שואלת את עצמי, למה לא אמרת שהדבר שעמד לנגד עינייך היה אושרה של בתך? האם היה דחוף לך לחתן אותה כדי לנכס לעצמך עוד הצלחה? האם זו דרכך להגדיר עצמך כאימא מוצלחת?"

היא שוב השתתקה.

"את מבינה? אני חושבת שאיבדנו משהו בדרך, משהו מהותי. אם את עומדת במקום שבו נישואים מגדירים הצלחה, אני עומדת במקום שבו נישואים מגדירים החלטה, אבל לא מבטיחים ערבון או הצלחה"

"אני מאוד מצטערת בשבילך" היא אמרה לי. "הדברים שאת אומרת חורים לי מאוד".

-

 

אני לא יודעת אם אתם מבינים מה אני אומרת לכם.

יושבת בחורה מבית דתי בתוך קבוצה של שיעור ביהדות, ופולטת מתוכה שד איום ונורא. נוגעת בטאבו ומורידה אותו לקרקע. מדברת על מה שאסור להגיד בקול, כי אם מישהו ישמע, זה אולי יהפוך לנכון. 


ראיתם פעם בחורה דתייה שלא מאמינה במוסד הנישואים? זה הזוי כמו לראות זברה עושה סנפלינג ויולדת חתולים בצורת כלב.

 

המנחה תופסת אותי בסוף השיעור, והיא כמעט מבכה על כתפי. מתחננת שאוסיף נדבכי אמון כדי לחזק את יסודות הבנייה.

אני מביטה עליה ושואלת אותה - האם היא באמת חושבת שנישואים מביאים אושר, והיא עונה לי שכן. אני מחייכת בעצב. "אושר לכמה זמן?" אני שואלת אותה. "לנצח", היא משיבה ובולעת את הדמעות, כאילו פגעתי לה בעצב חשוף. "איך את יכולה לומר דבר כזה? האם יש חיים בנצח?""כמובן שיש חיי נצח" היא אמרה במבט מבטיח. "אין שם נשימה ולא אהבה', בנצח הזה, אז איך את מבטיחה לי אושר? הרי אין שם בכלל מודעות". 

 

היא נראתה שבורה.

הדברים שאמרתי העציבו אותה באמת. גם אותי. האמת שורפת, והיא לוקחת איתה כל תקווה למשהו אחר.

כן, יש אנשים מאושרים, אבל לא בגלל שהם התחתנו, אלא בגלל שהם בחרו להיות מאושרים ובגלל שהם מודעים לעבודה היומיומית שנדרשת כדי לתחזק אושר בר קיימא.

 

"אני לא נגד נישואים" אמרתי לה, שלא תבין אחרת. "אני פשוט לא מוכנה להמשיך להאמין שהאושר, הנחת או המרגוע מגיע עם הטבעת. אם הם מגיעים איתה, הם יעזבו כלעומת שבאו. אני רוצה לבחור זוגיות מתוך, ולא כדי. מוסכמות חברתיות שכאלה מדרדרות דור שלם לחיי בורות ותסכול".

"יש לך אמון בבני אדם?" היא שאלה ביגון, כמעט בתחנון.

נשמתי עמוק, וחיכיתי רגע. "אין לי אמון במודרנה" תיקנתי לבסוף. "אין לנישואים איך להצליח באור המודרני, כי האור המודרני מקדש את בחירת האלטרנטיבה הטובה ביותר בכל רגע נתון. היום אני האלטרנטיבה הטובה ביותר, ומחר בחורה בלונדינית עם רגליים גפרורים תחליף אותי. המודרנה מקדשת ריגוש תמידי וחוצה כל קיבעון. המודרנה יוצרת בכל יום אינסוף אנורקסיות שמקדשות את חייהן בצימוקים ופירכיות, כשהן שונאות את רבע העוף שהן עצמן. אנשים גוועים ברעב בעידן של שפע, הן פיזית והן רוחנית, ואת אומרת לי שלא נרגעת עד שחיתנת את הילדה שלך? למה זה הופך אותך? למה זה הופך אותי? ויותר מזה, האם את מבינה מה אני אומרת לך?"

-

 

חזרתי הביתה עם לב קרוע.

אף פעם לא אמרתי מילים כאלה בנושא הזה. אפילו לא ידעתי שאני חושבת ככה. זה בקע ממני בלי אזהרה, לפתע פתאום. מן אמת פנימית שאסור לדבר או לחשוב או להודות בה - התפרצה לנגד זרים. אמת כאובה, יש לציין. אמת מייסרת.

 

והרי מה שאמור להפוך בחורה לאישה טובה, הוא מידת האחריות שלה, חכמת החיים שלה, האהבה הפנימית שלה, סדרי העדיפויות הנכונים שלה, בריאותה ושלמות נפשה. איך זה שהיום לא נשארה חשיבות רבה לכל אלה? איך זה שהיום זה כבר לא העיקר ולא מה שמספיק? ואיך, בהתחשב בעובדה שאנחנו ריקים מתוכן, אני אמורה להשתכנע ולהאמין שנישואים יצילו את נפשי המתפתלת? איך זה שאני יושבת מול בחור בוגר "הסדר", והוא אומר לי "תשמעי, אני נוטה לצאת עם בחורות בהירות וגבוהות, כי את רואה אותי, וצריך להשביח את הגזע"?

שאלתי אותו, אגב, אם הוא מתכוון ברצינות. "ודאי" הוא ענה לי, "כל אחד ומה שהוא אוהב. אני בן 28, תמיד אהבתי ותמיד אוהב את המראה הקר והאירופאי הזה".

"אתה לא שואל את עצמך איך זה שאתה בן 28 ועדיין לא מצאת את אשת הקטלוג שלך?" שאלתי אותו.

"לפעמים."

"מצאת תשובה?"

"כן. אין הרבה בחורות כאלה"

"לא." תיקנתי אותו, "אתה לא מוצא, כי אתה לא מחפש אישה באמת. אתה מחפש כרטיס ביקור. ואין אף בחורה אינטלגנטית שתסכים להיות חתיכת נייר בשבילך".

-

 

"אולי אין לי אמון בחינוך המוצע בעידן המודרני של שנות האלפיים", אמרתי למנחה ההיא רגע לפני שנכנסתי לרכב. "הוא יוצר חיות פרא במקום גברים, ויענים עם ראש בחול במקום נשים. אני מאד אוהבת בעלי חיים, אבל אני מאמינה שמקומם בטבע, לא במיטתי."

נכתב על ידי Manuella , 30/11/2011 23:15  
150 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עגינה


הלילה הקדים את הצהריים בלא משים.

הסיפוק שאני מוצאת בינות העננים האפורים וטיפות הגשם העיקשות, רב ונרחב.

אושר אמיתי, חברים. אושר טרי, פריך, טעים.

אני אוהבת להיות לבד בחורף; אוהבת לבחור לבד, לחיות לבד. אוהבת לאהוב בלי מטרה.

טוב לי ככה; כל מחויבות נוספת - תבתר את חינניות קיומי.

נעים לי בין השמיכות, בבית שלי, בלי לטרוח. אמיתי לי, אני לי. שמחתי במיטבה בשעות חורפיות שכאלה, בהן אני בוחרת לבחור בשקט הקסום.

קל לנחש שאני מחוברת מאוד לתקופה הזאת בשנה. היא מביאה איתה סרגלים של שמחה ושלמות.

 

אני צריכה שתבינו שאני לא מסוגלת לקחת צעד קדימה.

אני צריכה להיות כאן עכשיו. שלי. איתי. 

 

מוצאת מנוחה, ומתמכרת.

 

נכתב על ידי Manuella , 29/11/2011 22:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סקרנים? גם אנחנו!


ראשית, אפתח בעניין חם:

 

מישהו טרח, ישב וקרא את כ-ל (^%$#@!!!) הבלוג שלי. אמנם כעת אני עושה פרצוף של *מהאתהמשועמם?*, אבל בעוד כמה שעות אתחיל ממש להעריך את הסבלנות המטורפת שנדרשה כדי לקרוא את כל מאתיים השנים המתועדות כאן במחוזותיי. 

אם בנוסף להכל, אתה -חוקר מתוק שכמותך- גם מספיק אמיץ כדי להזדהות, ראה במילותיי כהזמנה ממשית לשיחה. פנה אליי במייל המצויין בצד הבלוג, ותזכה לבנים ובני בנים, חכמים בתורה ונבונים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל עבודת הבורא (יש שיר כזה), ומי לא רוצה את כל אלה?

 

*ההודעה מופנית לגברים ונשים כאחד. ואם זו את, החברה של, יותר מאשמח לשמוע למה בחרת לקרוא בכזאת יסודיות את כולי.

- - -

 

עכשיו, תוך כדי שהחוקר/ת עליי כותב/ת לי מייל נועז ואמיץ בעניין גילוי עיניינו/ה חסר המעצורים בי, אוכל להמשיך ולספר לכם כמה מתובנות היום:

1. כנראה פוטרתי ואני עוד לא יודעת מזה (למה שהבוס שלי יסנן אותי במשך יומיים?)

2. חוויתי התגלות נדירה תוך כדי שיעור של כפיר שחר: אהבה היא תוכן, לא מטרה שצריך לרדוף ולהשיג. אז אפשר לעצור, תודה.

3. אני חווה התקף של בלבול. קצת סבלנות!

4. אני הולכת להקדיש את סוף השבוע הקרוב (בצפון!$#) למחשבה מעמיקה בעניינים הלא פתורים הללו. אשלח גלויות.

5. וואו, אני כבר לא אינטלקטואלית. מה קורה פה?

 

 

ובנימה אופטימית זו, מתוכננות לי מחר 13 שעות למידה מייגעות, אז, שלום.

נכתב על ידי Manuella , 28/11/2011 22:36  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ברקים


מגששת את דרכי בשכונות מוכרות,

לא רחוק מידי; בטח לא קרוב.

יש ריח של סופגניות ואפיפיות באוויר,

הזכרונות ערים.

המקום הזה היה הבית שלי, עד ש, עד לא מזמן.

אולי האושר נערם בין ידי ברחוב הזה,

אולי כאן איבדתי את היוהרה.

שם הייתי מתהלכת עם צמה ארוכה,

שמלה תכולה עם פרחים לבנים

וקול של ילדה.

הייתי מחברת שירים,

מחלקת תפקידים,

עולה לקומה רביעית בשביל,

יורדת לקומה ראשונה לשֵׁם.

כולם ידעו את האמת - 

הייתי ילדה מעצבנת.

חכמה מידי, 

ממוצעת מידי,

מכוסה בשכבות, בחלומות מוזרים,

עם זוג עיניים תמימות

והמון יומנים.

הייתי המבוגרת האחראית גם כשהיה אסור לי

לחצות את הכביש לבד על-פי חוק.

הן היו מבקשות ממני, ואני הייתי אומרת

לא.

הן היו שואלות אותי,

ואני הייתי מחושבת.

אהבתי לשלוט בגורלי 

לפני ש, וגם אחר כך.

עכשיו אני מזמזמת משהו

ופתאום חושבת על אסף הראשון.

ילד ממוצע

שנע בין אלוהים לפרויד וניטשה וחי חיי יוקרה - 

בא ושיבש לי את הנשמה.

הוא לימד אותי להיות וטרינרית של נשמות,

ואני הקשבתי לו; צללתי לעומקים של צינורות חלולים.

הוא היה נוגע בקיום שלי בעדינות יתרה,

אבל תמיד הרגשתי את זה, כמו ליטוף על ברכי בזמן קיבעון עיניים.

לא ממצמצת קודם.

 

הוא ליפף את הנפש שלי על כף היד והזרוע שלו,

כמו ספגטי מאסיבי וארוך,

ואז משך בעצמה

ועקר.

 

פתאום התעוררתי בבוקר עם תחושת מועקה מוזרה,

והתקרה הסתובבה לי, התערבלה לה.

הכל מתבלבל.

נכתב על ידי Manuella , 28/11/2011 12:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



2:00am


ישבנו בחדר לבן, עטור פס תכלת חולני ודהוי. האור שחדר את החלון היה בוהק, אבל זה לא הפריע.

האפרוח הקטן נרדם באמצע המשפט, והשאיר אותי לחייך לבד. 

פתחתי את הספר, בדיוק במקום שעצרתי, והמשכתי לקרוא. "לכל אחד מאיתנו יש מגרעות בעולם הזה, אבל בקרוב,ככה אני מאמינה, נזנח את המגרעות האלה כשנעזוב את הגוף המושחת שלנו,כשההשפלה והחטא ינשרו מעלינו עם כלא הבשר המסורבל הזה, ויישאר רק ניצוץ הנשמה". חייכתי בשקט והתחלתי לחלום, עד שהרגשתי בזוג עיניים עקשיות שבוהות בי.

האפרוח הישנוני כבר היה בחלום השביעי, אבל אח שלו, הגדול והמקריח, לא הוריד ממני את עיניו. הוא היה ישוב על הכסא בסרבלות, שלוב ידיים.

"רוצה לקרוא?" שאלתי, "ג'ין אייר".

"לא, תודה" הוא השיב והמשיך לבהות.

"יש לי זבוב על האף?"

"לא" הוא ענה ברצינות, "את מרגישה זבוב על האף?"

"לא, אני מרגישה זבוב בעצמי. למה אתה מסתכל עליי ככה?"

"אני לא מסתכל עלייך 'ככה', אני פשוט תוהה"

"תוהה?"

"תוהה."

"אני תפוסה"

רעם לפתע צחוקו, אך פסק מיד. "גם אני".

"אז מה השאלה?"

"את תכעסי." הוא קבע, "מה הטעם?"

"זו השאלה?"

"לא"

"אז?"

"בטוחה?"

"אתה מתכוון להוריד ממני את העיניים?"

"לא כרגע"

"אז בטוחה"

 

"למה עשית את זה? מה גרם לך להכנס ביודעין לתוך קשר כזה סבוך?"

"אתה מתכוון - למה בחרתי באפרוח כשאני יכולה לבחור בחזיר?"

"מ..מה?"

"לא חשוב." השבתי בחיוך, "אז, מה שאלת?"

"שאלתי למה בחרת בו, מבין כל האנשים בעולם. למה דווקא הוא?"

"אתה אומר שהוא לא מתאים לי?"

"אני אומר שהוא חולה", הוא החליף בין רגליו, "למה לך?"

"למה לא?"

"למה כן?"

"כי אני אוהבת את האיש. שהוא מקסים ודואג ורגיש ומיוחד חוץ מחולה", הסברתי. "הוא לא פחות כשרוני ולא פחות גבר, הוא רק קצת יותר עייף עכשיו".

"ואם הוא.. את יודעת.." הוא גמגם, "אם.."

שתקנו.

"הוא לא."

"אבל" הוא נעצר לרגע, "אם."

"הכל מלמעלה" עניתי חרש. "אבל לא יקרה לו כלום."

"ואם היית יודעת מלכתחילה שיש לכם זמן מוגבל, היית בוחרת בו שוב?"

"אני חושבת ש..כן. כן."

"איך 'כן'?!" הוא הכה על ירכו, "את מפחדת שהוא שומע?"

"לא" אמרתי, מביטה לתוך עיניו. "באמת שהייתי בוחרת בו שוב".

"אני לא מבין אותך"

"זה פשוט" אמרתי לו. "בשבילי הוא ככל האדם. ובכן, עם קצת יותר פריבלגיות."

"ומה תעשי אם הוא.."

"למה אתה לא שואל אותי מה אעשה כשיחלים?"

"כי זה ברור"

"כן?" שאלתי, "אז תגיד לי אתה, מה אעשה כשיחלים?"

"תתחילי לקצץ בפריבלגיות!"

חייכתי, והסטתי את המבט אל האפרוח.

 

"את באמת אוהבת אותו ככה, קירח וחלש? מקיא או רדום?"

"אהא" הנהנתי, ועצבות קלה חלפה דרכי.

"אני חושב שגם את חולה."

"בסרטן?"

"לא, המחלה הזו כבר תפוסה"

"אז?"

"את קוראת ג'יין אייר, פור גאד סייק!%$# " הוא אמר, "אני לא מבין איך הוא התפשר עלייך ככה!"


 

עריכה: 1559, 25112011

 

עקרבים

 

תכונות חיוביות: חזקים, טיפוסי אישיות של שורדים, חותרים ומגיעים לכל מטרה שהם מציבים לעצמם, מעמיקים, שומרי סוד, נאמנים ביחסיהם, מגנטיים וכריזמטיים לחברים ולסביבה, נחושי החלטה, בעלי רגשות עזים

תכונות שליליות: פגיעים, נוטרי טינה, עקשנים, מניפולטיביים, מופנמים, בעלי חזות קרה, יוצרים סביבם חומה שקשה לעבור אותה, שתלטניים, סגורים מאוד ולא מראים את הרגשות שלהם אלא רק לאחר שהצד האחר עומד במבחן.


מזל עקרב הוא המזל השמיני בגלגל המזלות. הם מזל שאסור בשום פנים ואופן לקחת אותו בקלות. אלו שנולדו במזל עקרב רציניים מאוד במשימתם ללמוד על אחרים. אין טעות, שיחה קלושה או פטפוט בשביל העקרבים, להפך: בני מזל עקרב יתרכזו בשאלות המהותיות, בעוד הם מלקטים את הסודות ששוכנים בתוכן. הם מתייחסים לעצמם עם התחלות וסיומים, והם אינם מפחדים מכך. הם גם מטיילים בעולם שחור לבן, עם מעט מאוד שימוש באפור. הסקרנות שלהם היא ללא גבולות, והופכת אותם לחוקרים מומחים. אנשים אלו אוהבים לחקור ולבחון ויודעים איך להגיע לתחתית הדברים, לשורש העניין. העובדה שיש להם אינטואיציה מפותחת וחריפה, בהחלט עוזרת.


לא בכדי סמל המזל הוא עקרב. בדיוק כפי שהעקרב היה מעדיף להרוג את עצמו מאשר להיהרג, בני מזל עקרב נמצאים בשליטה מוחלטת על המזל והגורל שלהם. החיים תמיד עובדים במונחים אישיים, הם מקדמים את האג'נדה שלהם ומוודאים שהדברים נעים קדימה, בדרכם. אחרים עשויים למצוא את העקרב כשתלטני ונוטה להרס עצמי, אך זה היופי שלהם. יש להם כוחות מתחדשים עצומים, ממש כמו הסמל שלהם שיכול לאבד את זנבו ומיידית לגדל חדש.


העקרבים חסרי הפחד מפסידים לעיתים רחוקות מאוד- הם פשוט ממשיכים הלאה, עקשנים ונחושים להצליח, בהתאם לאיכות הקבועה שמותאמת למזל עקרב. הם עובדים קשה מאוד כדי שבסופו של דבר הם יוכלו להתרווח אחורה עם הרגשה של סיפוק עצמי. הם מלאי תשוקה, עזים ומלאים בתאווה. הם בנוסף מאוד מורכבים וסודיים, אז אל תצפה להשיג או ללמוד הרבה עליהם, הם עלולים להפוך להיות חשדניים ולסוג אחורה במהירות. הכי טוב לא להמר נגד עקרבים, מאחר ששומרי הסודות הסקסיים האלו הם במפתיע רבי תושייה.


תפיסת מימד הזמן: הזמן גמיש ומתומרן. ייתכנו שתי מערכות זמן שונות, או תפישת זמן ב2 ממדים. זמן קשור למידע ויש להתגמש ולתמרן אותו. הזמן מתקשר לניהול סמכות ומנהיגות ובעיקר- הזמן מיטיב עם הכבוד העקרבי ונותן סמכות. זמן הוא משאב, אך זמן הוא שליטה אצל עקרב. עקרב רוצה שיתנו לו כבוד, משמע- יתנו לו זמן כמו שהוא צריך.


קריירה ועבודה: יש בעקרב מרכיב תחרותי ורצון להיות במקום הראשון. הוא מוכן להילחם על כך, וממילא יהיו לו עימותים, מחלוקות וגם ביקורת על הבוס. אם הוא עצמו עוסק בניהול, הוא יספוג ביקורת רבה. עבודות הקשורות לצבא, מודיעין, הייטק, ספורט, אלקטרוניקה, ועיסוקים בעלי ממדים חשאיים כגון ריגול ומשטרה. נוסף על כך עבודות טיפוליות כמו רפואה פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית. עקרבים שואפים לניהול וסמכות. אמביציה ושאפתנות בולטות מאוד באישיותם. הם יגיעו לפרסום ולהכרה במסגרת העבודה, אך בתהליך הדרגתי וקשה ובגיל מבוגר למדי. התחושה בעבודה היא של מיידיות ודגש על ההווה תוך לחץ זמן ותחרות. עקרב תמיד נדרש בעבודה להיות צעיר ולוחם, ובכל אופן העבודה דורשת חשיבה וטיפול במידע ותקשורת. יש לעקרב כושר המצאה אלתור וחדשנות. הוא צופה את העתיד למרחוק. כספים: הכסף חשוב לעקרב ואף תורם לתחושת הגאווה והאגו המשתפרים בגיל מבוגר יותר, עם רכישת הסטטוס. טוב בענייני הימור וספקולציות, בורסה, קזינו, רולטה וכדומה. החלפות כספים ומניפולציות כלכלית קיימות אצל העקרב. במערכת העקרבית יש שני גורמים מרכזיים ויכולת תמרון וניידות של כסף.


זוגיות: עקרבים רוצים בזוגיות רגועה, סולידית ושקטה. זוגיות נתפשת כחלק מהמערך הכלכלי שלהם בחיים. משיכה לטיפוסים מסובכים מורכבים ולא פשוטים. אף על פי שהעקרב עקשן ולא גמיש בזוגיות, הוא מרגיש קורבן והקרבה ביחסים. הוא יידרש לטפל הרבה ולתת מעצמו ולוותר לפחות בתחושתו הסובייקטיבית. דורשים השקעה רבה ומסירות מלאה. הרצון לטוטליזציה, הקנאה והרכושנות עלולות ליצור בעיות רבות בקשר. העקרבית ביקורתית וסלקטיבית ונוטה לחנך את הגבר וגם לטפל בו. תיתכן התמוססות של מערכת היחסים ואכזבה רגשית עמוקה, או חס וחלילה אובדן. עקרבים מרגישים נתק אך אינם יודעים להיפרד ויישארו במצבים רגשיים לא פשוטים לאורך תקופות- נצח. ממד הזמן אינו קשור לזוגיות ואינו אוחז בו. העקרב נע כמטוטלת בין לתת אולטימאטום של או-או באהבה, לבין לסלוח ולוותר לחלוטין. מיניות: העקרבים קשורים ישירות לאנרגיה המינית, קיימת משיכה לצעירים והצורך בגיוון מיני אינטנסיבי. המצב של שני פרטנרים מיניים בפרק זמן אחד, אף הוא עשוי להתרחש. הצורך בתרגום מילולי לתכנים.


בריאות: רגישות בכליות, כאבי ראש, רמת הברזל. לבוש: סולידי, צנוע, שמרני במובן מסויים. לא נפרד מבגדים. הבגדים נתפשים כתחפושת, כגורם מסתיר, ומטשטש זהות. יחס לעבר/לעתיד: העקרב מבין שהעבר הוא גם העתיד שלנו, אך העתיד קשור לביקורת ועבודה ושם הוא מתבטא. רצון לנתק ולהתנתק מהעבר. יחס למוות: יחס מיסטי אך גם תפישות שונות ומנוגדות. מוות מתחבר עם שכנים וקרובים. יחס לרכב: עקרב רוצה אוטו פשוט וסולידי, המכונית קשורה להסתרה וסודיות ותורמת כלכלית לעקרב.

צעדים ראשונים (מזל עקרב) - בהחלט אפשר לקבוע לגבהים ככלי התנהגות. תחילה, התייחסו אליהם ברצינות. גאוותם נענית לחנופה שבתשומת-לב בלעדית. לא חשוב מה שה"עקרב" אומר- אל תקחו זאת יותר מדי ברצינות. למזל עקרב יש אינטואיציה נפלאה, הגובלת בתורת הניסתר, ומסוגל הוא לחשוף את מחשבותיך הכמוסות. אף על פי כן, הם מאוד רגישים. שימו לב.
מוטב תמיד לבקש עצה, אף פעם אין להציע משהו שמזל עקרב מתעב. יש ללכת לקראתו יותר ממחצית הדרך בכדי שהיחסים יהיו תקינים. מין הדין לקבל את ההנחה שמזל עקרב יודע כל דבר קצת יותר טוב מכל אדם אחר, ובדרך זו ניתן לשבות את ליבו. היו חמים ברגשות. מזל עקרב זקוק להמון חמימות וייענה בהתאם. מעל לכל, הקדישו תשומת-לב בלעדית למזל עקרב ושתפו פעולה בכל תכניותיו. מזל עקרב אינו אוהב שמנסים להסיטו מדרכו, הייעתר רק לשינויים קלים בה. כשאתה מוציא אישה עקרב, הייה חופשי עם כספך. אם היא מזמינה אותך לארוחת-ערב, דאג להביא איתך בקבוק שמפניה יקר.

נכתב על ידי Manuella , 25/11/2011 13:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

39,820
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לManuella אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Manuella ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)