בסוף הלילה, כשאני מביטה על גבך העולה ויורד, אני יודעת שהסוף חמקמק.

אתה אוחז בי - ומשחרר,

ושוב אוחז - 

ומשחרר. 

מעיף באוויר.

מה אוכל לעשות עם כל התחושות המאונפפות, המעוקלות.

מקולקלות.

איפה הלב שלי 

ואיפה שלך.

בחלומות שלי, אתה שוכב על ידי בדממה ולא מצליח להירדם.

נלחם בשדים שקוראים לך להיעלם מחד, ומאידך בדחף העז להישאר.

מנסה להבין איך אפשר לחיות כרגיל, כשכל העולם מתרסק מסביבך. כשכלום לא ברור.

בחלומות שלי, אתה מחובר. מרגיש את הזרמים, את הקצר, את הפחד. את השריפה בעצמות.

מתגרה ברעיון הקיומי שלך, מאתגר את עצמך, מנסה לסדר את העולם מחדש.

מזיז את הכיסא לכאן והשולחן לשם, מעביר את הסלון אל חדר השינה ואת חדר השינה לחדר האורחים. משתנה. מגיב. 

אנשים בכל העולם תרים אחר אדם נחמד אחד לאהוב, 

כזה שיתרפק עליהם, וידאג, וישמור, ויהיה תמיד על יד - לכל מקרה. 

אדם שיצא מגדרו כדי להבין אותם, להרגיש, לצלול לעומק.

כזה שיספר להם לפני השינה כמה הם נהדרים.

אנשים בכל העולם תרים אחר שאריות האמת. אחרוני האנשים הטובים הולכים ונכחדים, וקשה למצוא.

בחלומות שלי אתה נשען לאחור ומביט אל על,

מחליף תודה עם אלוהים.

- -

אלה ימים של שריפת הגגות,

בריחות של ציפורים.

נדידה.

השמיים משחירים ומבהירים באחת,

ויש אינספור שאלות ששכחתי לשאול.

אני אוהבת את השקט,

יש בו משהו רועש ודומם כל כך.

הגעגוע הפך להיות קרוב ומלטף,

הזכרונות מדיפים ריח של ישן

והלב מזיז אצבעות.

עוד לא זכיתי בפיס

אבל זכיתי לאהוב,

זה עניין גדול מספיק.

שווה דמעה,

שווה חיוך.

- -

לפעמים צריך לומר תודה,

להניח למבט להשתחרר מהנקודה הרחוקה הזאת באופק שמחוויר

ולדמיין מסלול אחר לחלוטין שלא יכול היה להירקם.. עד עכשיו.