כואב לי בלב... כאב נורא... ממש ממש נורא.
אני חושבת על מחר.
עוד יום שבת...
נשבר לי מלהגיד לך ביי.
כל יום שבת הוא אותו דבר.
אני באה, ואנחנו מתנשקים, ונהנים, ויוצא לי להסניף אותך,
אתה שם במיוחד את הבושם הזה שאני פשוט מתה עליו
ואני רואה כמה אתה יפה
ואתה אומר לי שאני יפה.
ואתה אומר לי שאתה אוהב אותי
ושאתה מתגעגע אלי
ואנחנו רואים טיפה בובספוג
וצוחקים
ומתנשקים עוד טיפה...
נשיקות נואשות... שמשלימות חסרים לשבוע שלם...
אבל לא באמת.
ואז מגיע תשע
איך זה ששבע שעות עוברות כמו שבע דקות...
ואנחנו אומרים ביי לעוד שבוע...
עוד שבוע שבו אני לא אראה אותך, שאני לא אנשק אותך, שאני לא אסניף את הבושם הזה שלך,
ונדבר אולי טיפה בטלפון
אבל לא ממש כי אנחנו כל כך גרועים בזה
זה כמו שאמרת לי אז... ''פנים מול פנים כשאין על מה לדבר אני לפחות יכול לנשק אותך בטלפון זו סתם שתיקה מוזרה כזאת''
ואני הולכת הבייתה
ואתה חוזר לשם
ולי נשבר הלב.
ואני מתקשרת אל אחותי וטיפה בוכה לה בטלפון
אולי תחזור כבר?
תחזור ותישאר.
כדי שהלב שלי ישאר שלם
וכדי שלא יכאב לי יותר בלב.