השבוע האחרון לא היה פשוט. הוא אפילו היה די קשה..
אבל אני לא מוותרת, לא הפעם.
אני לא ארים ידיים מבלי להלחם ולהיאחז עם השיניים.
במהלך הימים האחרונים חזרה במוחי שוב ושוב המחשבה, אין לי כיוון.
לא ידעתי מה הלאה, מה לעשות. ניסיתי להתסכל ולהיעזר בטעויות העבר, לנסות ללמוד משהו.
אני לא יודעת להגיד אם איבדתי כיוון, או שמעולם לא היה.
כל שאני יודעת הוא שאני צריכה לנתב את החיים שלי לדרך הנכונה.
חשבתי רבות, העליתי אין ספור זכרונות.
הבנתי בכל פעם מחדש, הגעתי בדיוק לאותן התובנות.
אני מבינה מה הבעיה, אני יודעת איך לפתור.
אני רק צריכה כוח רצון, זה שכרגע נמצא במחסור.
החל מרגע זה הכל הולך להשתנות.
אני דואגת לעצמי, מביאה לעצמי סיבות לחיות.
זה מפגר לשבת בחיבוק ידיים ולשקוע בדיכאונות.
אני אצור לעצמי כיוון, לא חשוב מה היה. אני צריכה משהו שייקח אותי בדרך הנכונה.
זה בצעדים קטנים, אחרת לא יילך, אבל רק כך אוכל לחזור לחייך.
התחלתי בדבר קטן, הסיום, אני מבטיחה כבר מעכשיו, יהיה גדול.
אלו לא סתם עוד חרטוטים על איך שהכל בר השגה ושהעולם ורוד.
אני מודעת לעובדה שזה לא יהיה קל, אבל לכל אחד מותר מידי פעם למעוד.
אני אעמוד במילה שלי. אתם יודעים למה?
כי היחידה שלה הבטחתי- היא אני.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
