כבר שנתיים שאני כותבת סיפורים.. פורקת את הכל לעצמי..
בסופו של דבר הסיפורים מבוססים על אהבה..החיים , הניסיון ,
על הכישלונות.. הצלחות ..
רוב הסיפורים שלי מבוססים על החלומות והדמיונות שלי..
איך הייתי רוצה שהכל יראה .
לא תמיד הכל וורוד , אני גם לא תמיד חושבת על ההשלכות שלי..
אבל כרגע הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה איך לשכוח מבן
אדם ולהמשיך הלאה.. זה לא בעיה , אבל כשנפגעים כל כך
הרבה, כל דבר קטן משפיע.. כל דבר קטן משמעותי .
קשה לי כי כרגע נכנס לי מישהו חדש לחיים ובגללך , הלב שלי אטום
אני מרגישה שאני חסומה רגשית.. לא יודעת למה זה ככה ..אבל
כואב לי , כואב לי שאני לא יכולה להרגיש את הפרפרים האלה לאותו אחד .. אני יודעת שלא ראיתי אותו כמעט חודש וקשה לי , אבל
אני לא יכולה להגיד התאהבתי , לא יכולה להגיד יש לי צמרמורת,
פרפרים.. לא יכולה .. אתה פגעת בי כל כך הרבה , רצית רק משהו
אחד ממני והייתי עיוורת .. נפלתי , אכזבתי את עצמי שנקשרתי
אלייך .