כוסעמק.
אני כל כך כל כך עייפה, וכל כך כל כך מתוסכלת מעצמי. ומהסביבה שאני נמצאת בה. וממה שקורה-לא-קורה בחיים שלי האלו.
מסיבה מיותרת, אנשים מיותרים.
שמים עליי זין. אני כלום.
בשביל מה אני יפה אם לאף אחד לא אכפת.
אני סתם בודדה שמוכרת לעצמה סרטים.
הייתי צריכה לדעת מאז ומתמיד את החוק הזה, שאסור לי לסמןך על אנשים, ובטח ובטח שלא להיות תלויה בהם.
שום דבר הוא לא לנצח וכולם רק באים והולכים ומשחקים את הסצנה שלהם בסרט המחורבן הזה שלי.
בקיצור, אני שונאת את עצמי. ובעיקר את הגוף שלי.