זה נראה טוב, אבל זה לא 

זה נראה כמו זוגיות, אבל זה לא

זה נראה מצחיק, אבל זה לא

זה נראה מאוהב, אבל זה לא

זה נראה אמיתי, אבל זה לא

זה נראה לכולם שזה "זה", שאנחנו זוג, שאנחנו אוהבים, שאנחנו חמודים ביחד ויפים.

זה נראה לי שזה משחק.

אנחנו לא מדברים על זה. 

אנחנו ישנים יחד, ונוסעים יחד, ושוכבים.

מבשלים יחד, עושים קניות בסופר, ואוכלים.

מתקלחים יחד, מטיילים יחד, 

באים יחד, הולכים ביחד.

הכל ביחד.

יש לנו תמונות ביחד, ומבטים שלנו,

בדיחות אישיות, וסימנים.

נסענו ביחד לטייל, ולמסאז', 

וגם פגשתי את ההורים.

"החבר שלך.."

"הוא לא החבר שלי" אני נוזפת

"אז רגע.. אתם ביחד?"

"המ.. לא."

מה זה?

כשהכל עף בקצב מסחרר, 

ישנים מחובקים,

מטיילים,

ביחד מבשלים,

ויום פינוק,

ואז

את פוגשת את ההורים..

והם חמודים.

וזה מלחיץ.

והיה כיף,

וזה מלחיץ.

וזה מהר,

וזה מלחיץ.

אני חיה.

אפשר לאהוב מישהו במשך שנים, למרות המרחק ביניכם, לחשוב שהוא מושלם, חתיך וחכם. לחדש קשר, לנתק, לראות תמונה שלו ולחשוב לעצמך: "מה חשבתי לעצמי כל הזמן הזה?"

כאפה מהמציאות.