Black Hole

רציתי לפרסם פה פוסט על תופעה בבית שלי וכמה שזה כואב לי כי יש נורמה שהייתי רגילה אליה, וזה הגיע למצב שרק לי היא נפסקה בשש שנים באחרונות מבין כל המשפחה שלי אבל אם אתם לא באמת חייתם את החיים שלי בשבע השנים האחרונות אתם פשוט לא תבינו אותי. 

תחשבו שאני מפונקת טיפשה ואינטרסנטית כי אני אולי מעט אינטרסנטית אבל מפונקת אני לא 

אבל אני מרגישה כל כך לא רצויה במשפחה שלי ואני לא מדברת רק על המשפחה המצומצמת אני מדברת על המורחבת גם כן 

ואני מגישה סוג כלשהו של הזנחה. 

וכן, קשה לי עם זה 

מאוד 

אני כבר שבוע שלם בוכה את עצמי לשינה כי כואב לי 

יש איזשהו רחמים עצמיים שפשוט מתפרצים אלי כל לילה מחדש רק מחשבה קטנה על זה

וים של דמעות. 

אני כבר לא אוכלת כמעט נמאס לי כל כך אני פשוט כל היום רק ישנה ועושה כלום חוץ מלסדר

אפיסות כוחות מכלום. 

מה יהיה איתי בסוף? 

יש לי בקשות גדולות מההורים אבל יש בקשות גדולות יותר שאני לי מבקשת כי אני יודעת שהם יענו בשלילה 

יש לי בקשות שיעשו אותי שמחה לשם שינוי 

אבל כנראה שהשמחה שלי זה הדבר האחרון שמעניין אותם. 

למען האמת, זה הדבר האחרון שמעניין את כל מי שמסביבי. 

-את הבקשות שלי הם עשו כבר כנראה שזה לא מעניין אותם יותר אז הם יגידו לא בכל מקרה שוב ושוב כאילו שזה פאקינג חדש או משו בשבילי. או שפשוט נחמד להם שכואב לי ואני שונאת תחיים האלה. לא יודעת נשאל אותם מתיישהו.-