טוב, אז לא כתבתי הרבה זמן, זה התחיל מזה שהוויפיי בבית היה מקולקל, והמשיך מזה שטסתי לחודש ומשהו, וכשחזרתי הוויפיי בבית עדיין היה מקולקל..
טסתי לפני שהמבצע בעזה התחיל, חזרתי אחרי שחשבו שהוא נגמר, ובסוף הוא המשיך. אפילו הספקתי לראות כמה יירוטים ולהתעורר מאזעקה.
אין לי כוח ואין סיבה לפרט על הטיסה :)
בעניינים אחרים:
אופיר (שם בדוי, היה החבר הראשון שלי בגיל 15, חזרנו לקשר ושוכבים כבר כמה חודשים, מוזמנים לקרוא עליו בפוסטים קודמים) ואני עדיין שוכבים כשהוא חוזר מהצבא. אני שוקלת לחתוך את הסיפור. אני חושבת שאני כבר מרגישה מספיק בנוח עם סקס (מה שמזכיר לי שעדיין לא כתבתי פה על מה שהבטחתי שאכתוב, אבל עכשיו זה לא זמן מתאים. בקצרה - חוויות רעות מהעבר) ולא צריכה אותו בשביל זה. אני גם מרגישה שמיציתי אותו ואת כל העניין הזה של להיות ידידים עם הטבות. בא לי להרגיש את הדבר האמיתי, אבל אין אף אחד אמיתי באופק כרגע.
פעם אחרונה שראיתי אותו היה לפני כמה ימים והתעצבנתי עליו ולא שכבנו, ולא דברנו מאז. בינתיים אני לא מתכוונת ליזום שיחות איתו, נחכה שהוא ייזום ואז נעשה החלטות. באמת חושבת שאחתוך ממנו. רק תוהה אם אני רוצה שננתק קשר לגמריי או שמתחשק לי שנמשיך לדבר.
עבודה.. עזבתי את החומוס לפני שטסתי, וכשהייתי בחו"ל חשבתי והבנתי שממש לא מתאים לי לעבוד בחנות ספרים יד שניה שקצת עבדתי בה לפני הטיסה. בינתיים אפילו לא דברתי עם המנהל של החנות מאז שחזרתי, הוא עוד חייב לי כסף, אבל אין לי סבלנות/כוח/חשק להתמודד עם זה כרגע.
אז המצב כרגע הוא שיש לי חוב לביטוח לאומי על הזמן שעבר משהשתחררתי עד שהתחלתי לעבוד בחומוס, וגם משהפסקתי לעבוד בחומוס ועד עכשיו, והוא תופח. מסתבר שכל חודש שאני לא עובדת עולה לי 166 שקל שאין לי לשלם לביטוח לאומי. אני צריכה עבודה!!!!
ניסיתי חנויות ספרים, גם סטימצקי וגם צומת ספרים, בעיר שלי ובעיר השכנה. אף אחד לא צריך.
צריכה לחשוב על פתרון. גם למצוא עבודה חדשה שתתאים לי, וגם לסגור את החוב לביטוח לאומי, וגם לקחת את הכסף מהחנות ספרים יד שניה.
אני בכסאח עם ההורים שלי כבר כמה זמן.. לא ממש מדברת עם אמא כבר שבועיים. אני עצבנית הרבה. נקווה שאיכשהו זה יסתדר, כי אין לי סבלנות לזה, ואין לי כסף לצאת מהבית.
התחלתי לסדר את החדר. אני חושבת שהפעם האחרונה שעשיתי את זה היה בכיתה ז', והמקום נראה כמו אחרי מלחמה. אני מאוד סנטימנטלית ובגלל זה קשה לי לזרוק דברים, וכל דבר שאני רואה אני שומרת כי "אולי אצטרך את זה מתישהו". בינתיים זרקתי המון ניירת, בעיקר חוברות מסמינרים תנועתיים וטקסטים מפעולות כאלו ואחרות. אני לא בתנועה כבר כמעט שנה ואין לי צורך בהם. גם המון מחברות ישנות חצי-משומשות, תלשתי מהן את הדפים שכתבתי ושמתי במיחזור, ושומרת את המחברות שעדיין יש בהן דפים לכתיבה.
מחכה לי עוד תהליך ארוך, אבל אני ממש מתרגשת מהרגע שאסיים. אני רוצה לעצב מחדש את החדר וכל הזמן מדמיינת איך הוא ייראה :)
לגביי העניין שפיתחתי לי בפגאניזם וכישוף:
אני קוראת ספר על וויקה (דת כישוף מודרנית שמאמינה באל והאלה) שלקחתי מיעל (שם בדוי, חברה, כתבתי עליה פה קצת בעבר), וקוראת כל מיני דברים באינטרנט. יעל קצת מלמדת אותי עכשיו כל מיני דברים :)
אני עדיין לא מבינה מספיק ואין לי מספיק מידע כדי למצוא את הדרך שנכונה לי. צריכה למצוא דרך שתשתלב בטוב עם היהדות שלי, שחשובה לי. ואני יודעת כמה שזה יכול להשמע סותר, אבל איכשהו ככל שאני קוראת ולומדת יותר, אני מוצאת יותר ויותר דברים הגיוניים. יכול להיות שסופסוף מצאתי מסלול חיים שבאמת מתאים לי?
אני חושבת שכשאסיים לזרוק את כל הזבל שאני לא צריכה שיש לי בחדר ואעצב אותו מחדש, כשיהיה פה באמת מסודר, אולי זה יעזור לי לעשות סדר גם בחיים שלי. כי כרגע הם דיי בבלגאן, מסתבר. ואיכשהו, אני עדיין אופטימית למדיי. :)
אולי אצליח סוף סוף לצאת מתדמית הרוח שלי? להפסיק להיות צופה בלתי נראית בעולם ולקחת חלק?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Ghost Of Me