אני יודעת שאמרתי שאכתוב על הסיפור שלי במהלך פסח, אבל בסוף הוא היה הרבה יותר עמוס ממה שתכננתי.

יומיים הייתי בכנס "עולמות", התחלתי טיפה לסדר את החדר (המלאכה עוד מרובה, אבל צריך להתחיל מאיפושהו ...), ועוד כלמיני.

כנראה שזה יצטרך להדחות לזמן אחר .... כרגע אני רוצה לכתוב על משהו אחר, ועוד מעט צריכה להתחיל לחשוב על להתארגן למימונה..

הייתי בהרצאה על Wicca, שהיא דת נאו-פגאנית שמתעסקת בכישוף, וזה ממש עניין אותי, אז העברתי את רוב הזמן מאז בלחקור ולחרוש את האינטרנט על זה.

מסתבר שיש גם יהודים שמתאמנים בכישוף, הם מגדירים את עצמם כ Jewitch או Witchy Jews, ולפעמים אומרים שהם מאמינים ב Earth-based Judaism..

ביומיים האחרונים קראתי המון על זה ברחבי האינטרנט ואני לגמריי בזה, מתה להתחיל לנסות.. יש לי חברה שהייתה איתי בהרצאה, והיא מתעניינת בזה כבר דיי הרבה זמן ויש לה ספרים בנושא.. אני אצלה למימונה היום, אז אסתכל על מה שיש לה ואקח משהו טוב לקרוא :)

אנחנו מתכננות להתחיל להתעסק בזה ביחד, אולי לאסוף עוד כמה אנשים :)

עבר הרבה זמן מאז שמשהו ריגש והעסיק אותי ככה שאשכרה במשך יומיים רק ישבתי מול המחשב וקראתי על זה.. וזה כיף, אני אוהבת שמשהו מרגש אותי ומעסיק אותי ככה :)

אעדכן אתכם איך זה מתקדם לי :)

מה חוץ?

פעם אחרונה שראיתי את האקס היה לפני החג, אבל לא הספקתי לכתוב על זה..

נפגשנו אחרי שעור ספרדית (היה המפגש האחרון לפני החג, והיה לי בקבוק למברוסקו מיותר שחשבתי שיהיה נחמד להרים כוסית לכבוד החג, אבל בסוף הגענו רק 5 תלמידים אז מצאתי את עצמי שותה חצי בקבוק כדי לא לשפוך אותו)..

חזרתי מספרדית, זרקתי את האופניים בבית, ואז אופיר (שם בדוי) אסף אותי. נסענו לאיזה מגרש ריק כזה והוא נתן לי לנהוג. פעם ראשונה שאני נוהגת על משהו שהוא לא קארטינג חחחחחחחחח.. סה"כ הייתי דיי בסדר, חוץ מלהסתכל במראות כשנסעתי רוורס (כי להמשיך להסתכל מהחלון הקדמי לא בדיוק עוזר...), ולהבין שאני בצד של האוטו ולא במרכז שלו, אז יש לי עוד הרבה אוטו מימיני (או כמו שאופיר אמר - "אני יודע שאת חושבת שאת המרכז ואוהבת להיות במרכז, אבל את לא המרכז!" - אני: "השמש זורחת לי מהתחת!")..

סה"כ הייתי דיי בסדר, ואני מתה להתחיל לנהוג על אמת.. וקצת מפחדת אבל נו מילא ;)

ועכשיו אני הולכת לחפש לחברה שלי את הספר "רוקחת הרפואות מסיילם" שקראתי לפני איזה שנתיים או משו והבטחתי שאביא לה היום למימונה :) ולהתארגן..

תאכלו הרבה מופלטות, רק תזהרו לא להראות כמו מופלטה ;)

חג מרוקאים שמח! :)

4 חודשים אחרי שהשתחררתי הייתי כל הזמן במיטה, סתם עם הלפטופ, פייסבוק, סדרות, כזה.. הייתי עייפה כל הזמן ולא ישנתי בכלל.

התחלתי לעבוד לפני שבוע וקצת ואו שאני בעבודה או שאני ישנה, ואני אפילו לא עובדת כזה הרבה.

למה אני מגיעה הביתה גמורה מעייפות ????

היום בעבודה תכננתי לבוא הביתה לאכול ולהתקלח ואז לעשות כלמיני סידורים, מיילים, שעורי בית וכאלה.. בסוף אכלתי והתיישבתי על הספה ונרדמתי.. עד איזה 10 בלילה..

יש לי מלא דברים שאני רוצה לכתוב, יש את הפוסט שהבטחתי שחושף הרבה על האישיות שלי, יש דברים שאני רוצה לכתוב על אחותי, והם קשורים אחד בשני, ו.. פשוט לא מוצאת את הזמן והכוח. אני רוצה לישון.

ומחר אני עושה גם פתיחה וגם סגירה פעם ראשונה.

הצילו.

בפסח אין עבודה (הרי איך ינגבו חומוס בלי פיתה?...), מקווה שאצליח למצוא את הכוחות לכתוב את הפוסט הזה, כי הוא גם ארוך וגם קשה לכתיבה.. תכל'ס גם קשה למחשבה.

לילה טוב ? ... תשלחו לי כוחות ? ...

ביום שלישי (לפני יומיים) שוב עבדתי, ואחרי זה נפגשתי עם שלומי (שם בדוי, ידיד טוב שלי מאז י"ב), ועשינו על האש עם חברים שלו, עם חומוס שקנינו בחומוסיה שאני עובדת בה :)

בדרך השארתי את הפרטים שלי בחנות בגדי ילדים, ותלשתי פתק של עבודה בפעוטון, כחלק מהנסיון למצוא תחלופה לעבודה בחומוסיה.

ברביעי (אתמול) שוב עבודה. כל הזמן שהייתי בעבודה חשבתי איך אני נוסעת בערב עם האופניים לשעור ספרדית, אחרי שכל השבוע אני נוסעת לעבודה וחזרה באופניים ועומדת על הרגליים בעבודה..

התקשרתי לפעוטון וקבעתי ראיון עבודה למחרת (חמישי) ב9 בבוקר.

ואז יצאתי לספרדית עם האופניים, ויצאתי באיחור וממש פחדתי שאאחר, במיוחד עם הירכיים שלי שכואבות רצח, אבל בסוף שברתי שיא והגעתי יותר מהר מבדר"כ, אולי הפחד לאחר הכניס בי כוח..

איך שנכנסתי לכיתה, איזה בחור שלומד איתי ראה את הסימנים הכחולים שיש לי על היד (לא יודעת איך קבלתי אותם, אבל זה היה מהלילה בג'קוזי עם אופיר, שאגב יש לו שטף דם פסיכי מנשיכה בגללי חחחחחחח) ושאל עליהם, אז עניתי "אה, סתם.. רבתי עם מישהו.. מצבו יותר גרוע".. אז הוא העיר משהו על המשחקים המקדימים של הנוער של היום חחחחחחחחחחח.. אמרתי לו שזה שהוא זקן לא אומר שאני נוער ;) לא יודעת בדיוק בן כמה הוא, אבל הוא נשוי +, אני חושבת שהוא בשנות ה30 לחייו..

אחרי ספרדית רכבתי באופניים בחזרה הביתה, שמתי את האופניים בבית, ואופיר (שם בדוי, החבר הראשון שלי מכיתה ט', מוזמנים לקרוא עליו בפוסטים קודמים) אסף אותי ונסענו אליו. ראינו את הסרט "טומב ריידר" בטלוויזיה (פעם ראשונה שאני רואה אתזה...), ואחרי זה התחלנו להתחרמן על הספה.

אחרי כמה דקות הוא אמר "אוי לא" או משו כזה, והוסיף "את לא רוצה לגעת ביד שלי עכשיו. אף אחד לא רוצה" והוא הרים אותה למעלה והתלונן "זה מה שקורה אחרי שבוע בבסיס", ואני חשבתי לעצמי "מה נסגר עם גברים שגומרים ככה רק מלחבק אותי???".

הוא הלך לשירותים והתנקה, וחזר אליי לספה כשהוא כבר ערום לגמריי. שכבנו. פעם #2.

אחרי זה הוא הסיע אותי חזרה הביתה. אני נעמדת מול הדלת, מוציאה מפתח, מכניסה אותו למנעול.. לא נכנס עד הסוף! מישהו גאון מהמשפחה שלי נעל אותי מחוץ לבית, המפתח בתוך הבית נשאר בתוך המנעול!

ניסיתי לדפוק אולי מישהו יתעורר וישמע. בינתיים היחידה ששמעה הייתה הכלבה המטומטמת של השכנים שהיא פיצית ונובחת כאילו היא מפחידה מישהו בלי הפסקה. אחרי כמה דקות כאלה כשבדיוק התייאשתי והתקשרתי לאבא שיבוא לפתוח את הדלת, השכן התעורר מהכלבה ויצא לראות מה קורה, מביך רצח.. ואז בדיוק אבא פתח את הדלת. השעה הייתה 3. הייתי בחוץ בערך רבע שעה.

הדלקתי דוד וישבתי עם המחשב. נכנסתי להתקלח, והלכתי לישון.

יום חמישי בבוקר (היום), אחרי 3 שעות שינה, קמתי ובשעה 9 הלכתי לראיון בפעוטון. היא סיפרה לי קצת על העבודה, ספרתי קצת על עצמי, והיא אמרה שהיא תחשוב ותודיע לי. יצאתי משם תוך משהו כמו 7 דקות.

הפעוטון נמצא מול חטיבת הביניים שלמדתי בה, אז חשבתי שאקפוץ לבקר, עבר הרבה זמן מאז הביקור האחרון שלי.

ניגשתי לשומר והוא אמר שהמנהלת (שהתחלפה לפחות פעמיים מאז שסיימתי ללמוד) לא מסכימה להכניס תלמידים לשעבר בזמן הלימודים. דברתי איתו קצת, ופתאום אני אומרת לו "פאק. השעה 2!", וכבר התלמידים סיימו ללמוד חצי שעה לפני זה, אז נכנסתי לכיוון החדר מורים, וגיליתי ששיפצו שם בטירוף וזה נראה הרבה יותר טוב מבתקופה שלי.. באתי להכנס לחדר מורים, ובדיוק יצאה הספרנית, אז דברתי איתה, ובינתיים דרך הדלת השקופה מישהי נופפה לי, הסתכלתי וזאת הייתה היועצת של השכבה שלי כשהיינו בכיתה ט'. לא מצאתי את המחנכת שלי בעיניים, אז נכנסתי, וצעדתי לכיוון היועצת שבינתיים צעדה לכיווני. באתי לחבק אותה ושמעתי קול קורא מימיני, המחנכת שלי בדיוק קלטה אותי וקראה "היייי!!! זאת שלי!" ובאה וחיבקה אותי ממש חזק חחח.. ממש ריגשתי ושימחתי אותה שבאתי, היא אמרה ליועצת "את רואה, זה סימן שעושים משהו טוב ונכון, אם אחרי 6 שנים היא עדיין באה לבקר".. האמת שהייתי תלמידה על הפנים, אבל כל המורים שלי אהבו אותי :) עשיתי לה את היום וזה היה מגניב :) דברנו עוד קצת, ואחרי זה הלכתי הביתה.

ישבתי קצת עם המחשב ונרדמתי. התעוררתי בערב, אכלתי עם ההורים שלי, ואז אופיר בא. ירדתי למטה ונסענו לאיזה גשר מגניב שאני אוהבת לשבת בו. הסתכלנו על המכוניות עוברות מתחתינו, וראינו שיש הרבה מכוניות שנוסעות עם פנס קדמי אחד, והשני או לא עובד בכלל או ממש חלש. הוא ממש אוהב אופנועים, אז הוא ראה אופנוע ואמר "הנה אח". אז החלטנו לשחק משחק - להסתכל על הכביש וכשרואים אופנוע צועקים "אח!", וזה מבלבל כי יש את המכוניות שחסר להן פנס, וזה מסנוור להסתכל על גוש מכוניות.. הוא ניצח אותי 3-1. הסתנוורתי ממש ובקושי הצלחתי לראות משהו, העיניים שלי רגישות לאור, ואני חושבת שהמשקפיים רק מגבירים את זה. התנשקנו קצת ונסענו אליי הביתה. פצחנו בטורניר שש בש שבו הוא ניצח אותי 2-1.

אחרי זה ישבנו קצת עם המחשב, הראיתי לו כלמיני דברים, ואחרי זה שכבנו. פעם #3.

התחיל להיות מאוחר, אז אמרתי לו שנראה לי שכדאי שנתקפל כי אני צריכה לקום בסביבות 8 להתארגן ולקפוץ לקנות ספר בסטימצקי מתנה לבת דודה שלי וב10 וחצי אנחנו יוצאים צפונה לברית של הבן דודה החדש. ליוויתי אותו לדלת, וכשהיינו ליד הדלת אמרתי לו "פעם הבאה אני אנצח אותך בשש בש", כי הדלת ממש מתחת לחדר שינה של ההורים שלי, שידעו שאנחנו בחדר משחקים שש בש, אז שאם במקרה מישהו מהם ער איכשהו שיחשבו שזה עדיין היה השש בש. הנצחון הראשון שלו היה ממש צמוד, היה לי עוד צעד אחד כדי לסיים להוציא את החיילים שלי, אז אמרתי שזה קצת מבאס, זה כמו לקבל 99 במבחן, לפעמים עדיף כבר לקבל 80 שזה סבבה ולא להתבאס על נקודה אחת.. ושאלתי אותו אם "עדיף כלום על כמעט".

אני חושבת שאיפושהו בפנים השאלה הזאת הייתה יותר על הקשר המוזר הזה שנהיה לנו ופחות על המשחק. הוא אמר שעדיף כמעט. אני לא יודעת מה אני חושבת. צריך לחשוב על זה ולהבין מה קורה פה ומה רוצים ומה טוב לנו. מה טוב לי. כל הסיטואציה הזאת מאוד מבלבלת.

ועכשיו אני אלך לישון, כי השעה כבר אחרי 5 בבוקר, ויש לי משהו כמו שעתיים וחצי לישון..

לילה/בוקר טוב לכם.....