Alexis’’s stories

פרק 1 - 

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כשראיתי אותם באודיטוריום לפני הצלצול היא "לא רע" שניהם ניראו טוב . הם ישבו בשורה האחרונה , ורחוק מדלת הכניסה  זה לא הפתיע אותי שהם לא הרימו את מבטם כשנכנסתי מפני שהייתי שקטה מאוד . התיישבתי גם בשורה האחרונה אבל יותר קרוב לדלת הכניסה , הוצאתי את הנייד בשקט ופתחתי את החומר של השיעור האחרון ומידי פעם שלחתי את מבטי לכיוון שלהם . זה שישב יותר קרוב עלי היה עם הפרופיל עלי , היה לו שיער חום כהה שהגיע עד הסנטר , העור שלו היה זהוב והעניים היו כהות . השני היה ההפך מהראשון היה לו שיער בלונדיני בהיר ועניים בהירות לא הייתי בטוחה מה הצבע שלהם ממרחק כזה אבל הוא היה חיוור הדבר הדומה היחיד הם הבגדים הכהים . לא יכולתי לשמוע על מה שהם דיברו , כי הם דיברו בטונים נמוכים מאוד וישבו קרוב אחד לשני . נאנחתי בקול והם הסתובבו ובדיוק באותו הזמן הצלצול צלצל , הם המשיכו להסתכל עלי לכמה רגעים במבטים מופתעים ואז חזרו לשיחה שלהם . הדלת נפתחה והתחילו להיכנס שאר הסטודנטים שלקחו קורס בקרימינולוגיה.

אחרי שהאודיטוריום התמלא המרצה שלנו נכנס , קראו לו מקס בראון . הוא עבר לידי במהירות וירד לכיוון של הלוח והעמדה שלו. כמו תמיד הוא היה לבוש בחליפה כחולה ככה ועניבה שחורה , הוא היה צעיר אולי בן 35 היה לו שיער שחור שתמיד היה מסודר לאחורעם ג'ל היו לו עניים חומות נוקשות . כשסיים להוציא את הדברים שלו הוא נעמד בעמדה שלו לצד המחשב והעביר את מבטו על כל הסטודנטים באודיטוריום והעניים שלו הגיעו גם עלי –

"מיס האריס , תורידי בבקשה את הקפוצ'ון" נאנחתי והורדתי אותו , ניערתי קצת את הראש כדי לפזר את השיער שלי , והוא נפל גלים שחורים על הכתפיים שלי. החזרתי את מבטי אל מיסטר בראון והוא הנהן והתחיל בהרצאה.

אלו היו שלוש שעות ארוכות , אבל מעניינות אהבתי את השיעורים האלו וניסיתי לא לפספס אותם. בסוף ההרצאה מיסטר בראון נתן לנו עבודה לשבוע הבא ושיחרר את כולם חוץ מ –

"מיס האריס תישארי בבקשה" נאנחתי וחיכיתי שכולם יצאו , לצידי עברו אותם שתי בנים בלי לשים עלי לב. ירדתי במדרגות של האודיטוריום לכיוון של המיסטר בראון –

"מיס האריס , רציתי לדבר איתך על כך שאת אף פעם לא שואלת שאלות בהרצאות ואף פעם לא שמעתי את הקול שלך" הוא נעמד מאחורי השולחן שלו והסתכל עלי בעניים חודרות.

"מיסטר בראון , אני לא היחידה"

"אני יודע , אבל לי חשובה ההשתתפות שלך אני יודע שאת יודעת את החומר טוב מאוד לפי העבודות שלך אבל בשבילי זה לא מספיק אני רואה אותך כתלמידה שיכולה לעשות דוקטורט במקצוע הזה" הרגשתי חמימות לרגע , באמת אהבתי את המקצוע הזה וחשבתי על עבודה שתהיה קשורה לכך .

"תודה אדוני זה מאוד מחמיא לי , אני הנסה להשתתף יותר" הוא חייך וזה גרם לי לקפוא על המקום אף פעם לא ראיתי אותו מחייך והפעם לא הרגשתי חמימות הרגשתי צמרמות . המבט שלו הזכיר לי מבט של טורף שמסתכל על הקורבן שלו , זה העלה בי זיכרונות מהעבר , זיכרונות לא נעימים.

"אני צריכה ללכת אדוני" החיוך נעלם כאילו לא היה והוא הנהן . ניסיתי לעלות לאט במדרגות אבל לא הצלחתי במהירות יצאתי מתוך האודיטוריום אל המסדרון ולקחתי נשימה עמוקה – "הוא מפחיד אותי" אף פעם הוא לא הסתכל עלי ככה או על כול אחד אחר .

הייתה לי הפסקת צוהריים אז יצאתי החוצה והתיישבתי על ספסל , לאחר שהתחלתי לאכול את הכריך שהכנתי הבוקר ראיתי את אותם הבנים יוצאים מהקפיטריה – הם שוב היו רצינים והיו עסוקים בשיחה שלהם ולא שמו עלי לב. פתאום הטלפון שלי צלצל , וזה מה שמשך את תשומת ליבם –

"היי דוד"

"לאה , מתוקה אני לא מפריע ?"

"לא אני בהפסקה , קרה משהו ?"

"יש לי קריאה חושבה , אני נוסע לכמה ימים לסיאטל"

"לכמה ימים ?"

"טוב לשבוע , אני מצטער שלא אהיה כאן ביום ההולדת שלך"

"זה בסדר"

"לא זה לא ואני ממש מצטער , אבל הפעם זה ממש רציני – יש כבר חמישה גופות במצב זוועתי"

"רוצח סידרתי ?"

"כמה רוצחים סידרתיים!"

"תזהר בבקשה"

"תמיד , אוהב אותך"

"גם אני אותך" והשיחה התנתקה , החזרתי את הסלולרי לתיק ולבשתי את הקפוצ'ון בחזרה ונשענתי קדימה. המוח התחיל לעבוד בקצב מהיר –

רוצחים סידרתיים , מוזר בדרך כלל סוג של רוצחים כאלו לא עובדים ביחד , זה לא מתאים להם . זה ניראה יותר כמו מישהו שמנסה להפחיד, בצורה מאוד משכנעת – "אם לא נעשה מה שאני אומר, אותו הדבר יקרה לך" . או שיש את עוד רעיון שזה מישהו לא אנושי – אני לא יכולה להיות בטוחה כי אני לא יודעת איך הגופות ניראות או זירת הפשע אבל אני יכולה להיות בטוחה שהמשטרה לא תיקח בחשבון אז זה שיש עוד יצורים שיכולים לעשות דבר כזה.

הייתי עסוקה במחשבות שלי ולא שמתי לב שאותם שניים שמשכו את תשומת ליבי שלחו עלי מידי פעם מבטים והיו עסוקים בשיחה שלהם –

"צריך להזהיר אותה!" מלמל רוס והעביר את ידו בשערו הבהיר, הוא ניראה מודאג ולא הפסיק להסתכל על הנערה שישבה לא רחוק מהם, לאומתו לוגן היה רגוע מאוד הוא פלט נחרה ואמר –

"אנחנו לא חייבים לעשות שום דבר, זה לא בעיה שלנו" רוס שלך לו מבט עצבני ,

"מה זאת אומרת זה לא הבעיה שלנו ?! היא בסכנה הוא מתעניין בה יותר מידי" ושוב הסתכל על הנערה , והוא יכל להבין למה למרות שהנערה לבשה כול הזמן קפוצ'ונים וניסתה להסתיר את הפניה אפשר היה לראות את העור החלק והזהוב שלה , היו לה תווי פנים יפים ועדינים העניים שלה היו גדולות בצבע תכלת בהיר מאוד צבע של קרח והשיער הגלי שלה ניראה כול כך נעים שהרגשתי את רצון להעביר בו את האצבעות, והשפתיים האלה שעשיו מכווצות כול כך מפניי שהייתה שקועה במחשבות רציתי לנשק את השפתיים האלה – לא הבנתי מה קורה לי ! בחיים לא חשבתי מחשבות כאלו על בנות אנוש אף אחד מהן לא משכה אותי כמו שהיא מושכת אותי . ראיתי אותה רק כמה פעמים וכבר לא יכולתי להתאפק רציתי להכיר אותה , אבל משהו עצר אותי זה היה מוזר המשיכה הזאת הייתה לא טבעית , משהו כאן היה מסריח.

"רוס תפסיק לבהות בה ! היא עוד תשים לב , אתה לא צריך עכשיו בת אנוש שתרוץ אחריך לכול מקום" הטון של לוגן היה מזלזל .

"משהו לא בסדר , אתה לא מרגיש את זה ? היא מושכת לא רק אותו אלה גם אותי !" נאנחתי וניסיתי לנתק את העניים ממנה, ככול שהסתכלתי אליה יותר כך היה לי קשה יותר להוריד את העניים ממנה.

"לא אני לא מרגש שום דבר" אמר בכעס לוגן , אבל הוא שיקר הכרתי אותו מספיק זמן כדי לדעת מתי הוא משקר.

"נו באמת לוגן זה חשוב !! אני צריך לדעת את זה , אני מרגיש לא בנוח עם המשיכה הזאת"

"אתה לא היחיד טוב !?" פלט לוגן והגם הוא החל לבהות בנערה ,

"צריך לדבר איתה!"

"לא אני לא מתקרב אליה" רוס נאנח ,

"אנחנו צריכים !"

"תעשה מה שאתה רוצה אבל על תערב אותי" מלמל לוגן , הוא קם מהספסל ונכנס לבניין של האוניבסיטה . קמתי ממקומי והתחלתי להתקרב לנערה היא לא זזה ולא הראתה שום סימן לכך שהרגישה שאני מתקרב היא הייתה עסוקה במחשבות של עצמה , הרגשתי את רצון לגעת בה אבל עצרתי את עצמי וכיווצתי את השרירים . נעצרתי מולה וחיכיתי שהיא תשים לב עלי ..

פתאום שמעתי מישהו מכחכח בגרונו , נבהלתי והרמתי את מבטי אל האדם שעמד מולי , זה היה הבלונדיני מהשתיים שהתסכלתי לפני,הסתכלתי מאחוריו וחיפשתי את השני אבל הוא לא היה בחצר –

"כן ?" שאלתי , והתפללתי שאני לא מסמיקה .

"היי ,את לומדת קרימינולוגיה גם נכון ? קוראים לי רוס ולך ?" הוא הושיט את ידו ללחיצה ,

"לאה"הרמתי את ידי וחלצתי את שלו ושוב פחדתי שהיד שלי תירעד , הרגשתי חום כשהו נגע בי , וזרם חשמלי הוצאתי את ידי מידו במהירות כי התגובה של הגוף הפחידה אותי .

"נעים להכיר , כמה זמן את כבר לומדת כאן ?"

"זה הסימסטר הראשון שלי" מלמלתי והרגשתי שהלב שלי פועם יותר מהר כשהו התיישב לידי , לא אהבתי את זה בכלל ,

"גם שלי"

"מה אתה חושב על האוניסרסיטה?" ניסיתי להזרים שיחה כי הרגשתי שכשיש שקט הרם החשמלי נהיה חזק יותר ביניינו .

" ממש נחמד כאן , כבר הכרת מישהו כאן ?" שאל ולרגע ניראה נבוך , כניראה פחד שהעליב אותי, חייכתי אליו –

"לא , אתה הראשון שהכרתי להגיד את האמת אני לא ידידותית כול כך" הוא צחק ,

"אני לא חושב ככה , חוץ מי זה אני בטוח שאת מאוד חכמה הרי מיסטר בראון נחמד אלייך והוא בדרך כלל מחשיב את כול התלמידים שלו לחיות, כבר הולכות אליו שומעות מפחידות" גיחכתי והנהנתי "גם אני שמעתי את השמועות האלה , וזה הפתיע אותי שהוא כול כך נחמד עלי אני רק חודש כאן והוא כבר החליט שאני התלמידה הכי טובה שלו" רוס ניראה מופתע ,

"באמת ?"

"זה כול כך מפתיע" צחקתי, הוא צחק יחד איתי והרגשתי שוב רעד הצחוק שלו גרם לי להרגיש חמימות בבטן. למרות שידעתי למה אני מצליחה במקצוע הזה כול כך לא רציתי להגיד לו שדוד שלי עובד במשטרה ולפעמים אני עוזרת לו גם כשהוא לא רוצה את זה כול כך אני מצליחה לעזור לו בכול פעם ולכן אני מבינה קצת יותר משאר הסטודנטים בקורס.

"טוב עוד מעט מתחילה ההרצעה בפסיכולוגיה כדי שנלך כדי שלא נאחר" הוא חייך וקם , הנהנתי וקמתי אחריו .

 בדרך לחדר בוא למדנו פסיכולוגיה דיברנו קצת על החודש הזה שלמדנו כאן , למרות שהוא ניסע לשאול אותי שאלות אשיות , לא רציתי לענות לו אז העבדתי נושא ואותו גם לא שאלתי כי ידעתי שהוא לא יענה. באודיטויום כבר היו כמה תלמידים ובינייהם חברו של רוס הוא חייך ומשך אותי לכיוון שלו הרגשתי אי נוחות .

"לוגן תכיר את לאה , היא לומדת איתנו את רוב המקצועות" לוגן הרים את מבטו עם העניים השחורות כמו פחם , מבט שלו העביר בי צמרמורת הוא ניראה כועס ומזלזל.

"נעים להכיר" ירק , לכיוון שלי והבנתי שהוא לא שמח להכיר אותי , פתאום הרגשתי זעם ממלא אותי אני לא מחבבת אותו בכלל וחייכתי חיוך רחב אבל העניים שלי היו זועמות הרגשתי את הידיים שלי רועדות ,

"נעים להכיר גם אותך" פלטתי והתיישבתי מהצד השני של רוס כך שאהיה רחוקה ממנו .

"לוגן תתנהג יפה"

"למה לי ?" אמר בזלזול ובדיוק באותו הרגע נכנס המרצה שלנו והשיעור התחיל ...

מקווה שתאוהבו :) :)