אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים

במרכזי הערים שלנו ישנם איזורי בר, שאיננו נוגעים בהם. ניתן לראות במפה העירונית של העיר שאני גר בה, על המקום שבעבר היה הEnglischer Garten, את הכיתוב "עמק פראי", שם ישנו עמק רחב ידיים, שבו צמחייה פראית לחלוטין בה איננו מתערבים. למיטב ידיעתנו, אנחנו אכן מצליחים לחיות בחברה בת-קיימא, שיכולה להתקיים לנצח בלי להפר את האיזון העדין של הסביבה. ועדיין, לשמץ הספק שנשאר לנו, לכל הידע העצום שעוד אין לנו, אנחנו משאירים את האיזורים הפראיים כפי שהם. 

גם את המזון שלנו אנחנו מגדלים באופן שיראה מוזר בהחלט לאנשים מהעבר, וייתכן שגם לאנשי העתיד. גידולו הוא חוויה מהנה לכל חברי העיר שלנו. אנחנו לא מגדלים אותו במקומות מרוחקים מהעין ומהלב, הוא לא כרוך בהשמדת יערות כפי שהבנתי שהיה נהוג בדורות שעברו. יש לנו גינות רחבות ידיים, בהן אנחנו מגדלים את כל צורכינו. באמצעות עבודת צוות, והידע המתקדם שלנו בתחום החקלאות, אנחנו מסוגלים לגדל בקלות, ייעלות ובאופן מהנה למדי, מספיק אוכל לכולם. בעיר שלנו אנחנו נהנים מדי שנה לשתול, לקצור ולאכול מגוון עצום של דגנים, שורשים, פירות, ירקות, אצות, זרעים, קטניות ופטריות, מכל קצוות העולם. אכן, זו-היא תקופה מופלאה לחיות בה! הצמחים שלנו פוריים יותר מאי-פעם, כתוצאה משילוב נפלאה של אדמה שפורייה בזכות טכניקות הגידול שלנו, בזכות פרחים יעודיים אשר מושכים אליהם ומאפשרים את הקיום של דבורים ופרפרים אשר מפרים את האוכל שלנו. בגינות שלנו ישנם עצי-פרי לרוב, על גזעיהם גדלות פטריות, בינהם שתולים שורשים וירקות אחרים. 

לאחר גידול האוכל, אנחנו מחלקים אותו לשלוש קבוצות: 

1. חדרי האוכל - זו קבוצת המזון הגדולה ביותר. האוכל המשתייך לקבוצה זו מועבר באמצעות רשת הקרונות שלנו אל חדרי האוכל, שאת מיקומיהם ניתן לראות במפה שלמעלה. בחדרי האוכל מתאספים כל התושבים שלנו מדי ארוחה. כולם רשאים לאכול בהם ללא כל תנאי. אין בחברה שלנו אנשים רעבים; לכולם יש די והותר. בכל חדר אוכל מוגש אוכל בריא ומזין, לפי ההעדפות של אלו הגרים בקרבתו. 
2. מרכזי חלוקה - זו קבוצת המזון השנייה בגודלה. ישנם אלו המעדיפים לבשל לעצמם ולאנשים הקרובים אליהם. אומנם איננו מעודדים את ההתנהגות הזאת, אבל היא מקובלת על כולם. לא תמיד לכולם יש את הרצון לחוות את החוויה יוצאת הדופן שבאכילה בחדר האוכל, וזה מקובל בהחלט. במרכזי החלוקה ניתן למצוא את כל האוכל שניתן למצוא בחדרי האוכל, ושם גם ניתן למצוא את המזון הלא בריא והלא מזין, לאלו החפצים בו. מאחר והאכילה תמיד הייתה חוויה שיתופית וחברתית, ומאחר וזמינות האוכל בחדרי האוכל גבוהה יותר מאשר במרכזי החלוקה, ומאחר ואת האוכל במרכזי החלוקה יש להכין בעצמך, התושבים בערים שלנו אוכל כמעט אך ורק אוכל בריא ומזין. 
3. אחסון - אכן, עדיין קורים מדי פעם אסונות טבע. אנחנו אוגרים מזון לשנות בצורת, לגידול בלתי צפוי בגודל האוכלוסיה וכדומה. 

כולם אצלנו בריאים. אנחנו משקיעים משאבים רבים בגילוי תרופות למחלות, תסמינים ונכויות שבעבר לא חלמו שניתן לגלות. יש לנו את היכולות להשתיל ידיים ורגליים לקטועי גפיים, לרפא סרטן, לגדל עוברים במעבדה. כבר שנים רבות שאנחנו מסוגלים לרפא אלצהיימר, סכיזופרניה ודיכאון. כמובן שלאף-אחד אצלנו אין משקפיים, מאחר וניתוחי לייזר הם כבר טכנולוגיה ישנה בשבילנו. בבית-החולים שלנו, שכמובן לכול תושבי העיר, יש גישה מלאה אליו, מבוצעים הניתוחים והטיפולים המסובכים האחרים. טיפולים מצילי חיים יכולים להיות מבוצעים בעמדות הצלת החיים הפרוסות ברחבי העיר, במרחק של לא יותר מחמש דקות זו מזו. אנחנו מודדים את הצלחת הרפואה שלנו באמצעות מדד שנקרא "זמן בריאות ממוצע לאדם" - אדם החי חמישים שנים בבריאות יקבל ציון חמישים, ואילו אדם החי 120 שנים, כאשר מחצית מהזמן חי במחלה, יקבל ציון 60. כל ציון מתחת ל-100 בלתי מקובל עלינו לחלוטין. 

ייתכן ותתהו כיצד יש לנו מספיק רופאים מומחים המסוגלים לטפל בכל תחלואות המין האנושי. אך לפני זה אציין שלא רק בתחלואות המין האנושי אנחנו מטפלים. כאשר אנחנו מוצאים חיה, חולה, נחה או פצועה, אנחנו מטפלים גם בה. איננו מגדלים חיות בר, או חיות מאכל. אבל, אין זה אומר שחיות אינן מראה נפוץ בערים שלנו. מאחר וביטלנו לחלוטין את ההפרדה בין טבע, עיר וכפר, חיות הן תושבות ועוברות קבע בערים שלנו. היישובים שלנו מתוכננים להתאים גם לחיות מכל מין וסוג. ישנן תעלות וגשרים המיועדים לחיות מעל לדרכי הקרונות שלנו, ואנחנו מוודאים כי גם לחיות תמיד יהיה מספיק מזון ומחסה. 
ובכן, לתהייתכם. הלמידה בשבילנו היא תהליך בלתי-נגמר של שיפור עצמי וחברתי. מרגע הלידה עד המוות אנחנו לומדים, ונהפכים לגרסאות מוצלחות יותר של עצמנו. על גבעה מרכזית יחסית בשכונה בה אני גר, ממוקמת ספרייה עצומה, בה ניתן למצוא מילוני ספרים, הקלטות, סרטוני הדרכה, מכל התקופות בהיסטוריה, כאשר כמובן ישנה עדיפות לאלו המכילים בתוכם מידע נכון ואמין. בספרייה הזו אנחנו נפגשים לקבוצות למידה, אשר לומדות ביחד נושאים מגוונים, החל מהיסטוריה של המזרח-התיכון, עד לרפואה, אסטרונומיה ותפירה. אין דבר אשר ידוע למין האנושי ולא ניתן ללמוד במרכזי הידע העצומים האלו.
תמיד יש דברים חדשים לגלות. הידע בשבילנו הוא חלק משני תהליכים משתלבים: הראשון הוא שיפור החברה והעולם, על-ידי תגליות חדשות, על-ידי המצאות חדשות, שיפורים בתשתיות, באופן שבו אנחנו עושים דברים. כמעט ואין לנו מחלות, אף-אחד לא רעב, לכולם יש בית, האוויר שלנו נקי, המים זכים, פתרנו את משבר האקלים, אין מלחמות כי אין על מה להילחם, לכולם יש את כל מה שהם צריכים. ועדיין, תמיד יש עוד מה לגלות, עוד מה להבין. התהליך השני הוא שיפור האדם, פיתוח עצמי. אפשר ללמוד הרבה על עצמך באמצעות לימוד על העולם, ואפשר ללמוד הרבה על העולם על ידי לימוד עצמך. אנחנו חלק ממערכת כוללת, המערכת של חוקי הטבע: אנחנו מורכבים מאטומים, ממולקולות, מתאים. יש לנו איברים שפועלים על-פי חוקים ביולוגים. אנחנו גם חלק מחברה; זה שאת כל ענייני החברה שלנו אנחנו מנהלים באופן דמוקרטי להפליא, זה שיש לנו את היכולת לעצב את התרבות, את כללי הנימוס והמוסר, זה שזו החברה השוויונית ביותר בהיסטוריה, לא אומר שהיא לא מתנהלת לפי כללים מסויימים, שגם אותם אנחנו חוקרים ושואפים להבין. לבני-האדם יש יכולת אדירה לדעת, להבין, לחקור, לגלות, להסיק מסקנות. 

וזו אינה הדרך היחידה שבה החברים בערים שלנו משתפרים בעצמם, ועל-ידי כך משפרים גם את החברה. בשביל כל-אחד מסע השיפור העצמי שלו נראה אחרת; המחנה המשותף הוא השאיפה להגשמה עצמית וחברתית. ישנם אלו אשר בשבילם, המשמעות של להיות הגרסא האולטימטיבית של עצמם היא להלחין יצירות עוצרות נשימה בפסנתר, ואילו בשביל אחרים המשמעות היא להרים את המשקל הגבוה ביותר לו הם מסוגלים בחדר הכושר, לרוץ את המרחק הארוך בו לו הם מסוגלים, ובשביל אחרים המשמעות היא לטייל ברחבי העולם ביאכטה עם חברים, לאפות מאפים, לצייר ציורים, לחקור תרבויות עתיקות, לעצב גינת תבלינים שאת ריחה ניתן להריח מכל קצות השכונה. 
החברה שלנו היא החברה הטובה ביותר לחיות בה, מאחר ואנחנו לא מתעלמים מאף רצון אנושי. יש בחברה שלנו מקום לכל רצון אנושי, כמובן בתנאי, שהוא לא כרוח בניצול, הדיכוי או שלילת הזכויות של אנשים אחרים. החברה שלנו מצליחה בדיוק מאחר וברור לנו כשמש, שהאושר, ההתפתחות האישית, של כל אחד ואחד מאיתנו, תלוי באושר של כל שאר האנשים. 

כל שכונה בעיר שלנו היא יחידה שיכולה לספק את כל צרכיה המיידיים. השכונות מחוברות זו לזו במערכת מדהימה של רכבות תחתיות, רכבות מהירות ורכבות בריחוף מגנטי. באמצעות מערכת התחבורה הציבורית שבנינו בעשורים האחרונים, ניתן להגיע מכל מקום בעולם, לכל מקום אחר, בלא יותר מיממה, מרגע היציאה מהבית. 

ניתן לראות במפה המצורפת למעלה כי השכונות שלנו מרושתות בשתי דרכי תעבורה עיקריות: שבילי חצץ, אדמה או שבילים סלולים, אשר נועדו להליכה ברגל או רכיבה על אופניים. דרך תעבורה זו טובה במיוחד להגעה מאיזורי המגורים למקומות אחרים בשכונה, כמו חדר האוכל, הסיפרייה, או הפורום. היא טובה גם במיוחד פשוט בשביל לצאת לטיול, שמאפשר להריח את הצמחים, לעצור היכן שרק רוצים. את כל השכונה שלנו ניתן לעבור באופניים החשמליים שלנו, אשר שקטים לחלוטין, ונטענים מהחשמל שאנחנו מייצרים בטורבינות המים, בלא יותר מעשר דקות. 
אולם, כאשר ממהרים, רוצים להעביר ציוד ממקום למקום, אנחנו נוהגים להשתמש במערכת הקרונות שלנו. זו תשתית מהפכנית בהחלט. אלו קרונות נוסעים ומשא, אשר משתמשים במסילות ברזל. כל אחד שחי בערים שלנו יכול להפעיל את הקרונות האלו, הם אכן פשוטים להפעלה. יש בהם כפתורים פשוטים, שמאפשרים להסיע אותם קדימה, ולבחור את הנתיב כאשר המסילה מתפצלת. באמצעות ניתן לעבור את כל השכוה שלנו בפחות מדקה, ויש בהם מקום לאנשים רבים. בהם אנחנו משתמשים על-מנת להעביר את האוכל מהגינות לחדרי האוכל, ולהעביר מהמפעלים והסדנאות ותחנת הרכבת, בה אנחנו מקבלים סחורות משכונות אחרות, סחורות למרכזי החלוקה. 
בקצה של כל שכונה, ישנה תחנת רכבת בין שכונתית; זו-היא רכבת מהירה, אשר מחברת בין השכונות בתוך העיר. ישנן ערים בהן רכבת זו היא רכבת תחתית, ואילו באחרות היא עילית, וישנן אף-כאלו המשתמשות ברכבלים במקום ברכבות, במספר ערים הבנויות על הרים. כל דקה עוברת רכבת בכל אחת מהשכונות, וניתן להגיע מקצה העיר האחד אל השני בכרבע שעה. 
הערים שלנו מחוברות בינהן ברכבות בריחוף מגנטי. כבר אין לנו צורך במטוסים, מאחר ואכן ניתן ברכבות האלו להקיף את העולם כולו ביממה אחת. הן מהירות, שקטות, כמעט ולא צורכות אנרגיה; יש בהן מקום לישון, לאכול, להתקלח. יש בהן ספרייה. זו-היא כמו עיר קטנה, מרחפת, שמאפשרת לעולים עלייה להגיע לכל מחוז חפצם ברחבי העולם כולו. 

מרכזי החלוקה הם בדיוק כפי שהם נשמעים. בהם אנחנו מרכזים את הסחורות שאנחנו מייצרים, ומהם כל איש רשאי לקחת כצרכיו, בתנאי כמובן שיש מספיק לכולם. במידה ואין, אנחנו מחלקים קצובות לאנשים על בסיס צורך. אבל מקרים שכאלו כבר לא קרו לנו שנים רבות. חלוקת המצרכים שלנו מבוססת על עקרון אחד פשוט: לכל אחד לפי צרכיו. איננו מפלים כלל בין אנשים שונים. כמובן, אין משמעות עיקרון זה כי כל אחד מקבל את אותה הכמות. ילד קטן זקוק לפחות מזון מאדם מבוגר העוסק בספורט, ואדם חולה זקוק לתרופות בעוד אדם בריא לא. ומעבר לכך, יש לנו צורך להבין את הצרכים השונים של האנשים, רק כאשר מתעורר מחסור בדבר מסויים. 

העתיד

ולמרות שהחברה שלנו היא הטובה ביותר שהתקיימה אי-פעם, אנחנו לא נגד שינויים. לכל חבר בחברה שלנו יש יכולת מלאה להציע לשנות אותה, לעצב אותה מחדש. בהעות אנחנו דנים ברינות בפורום, בו חברי השכונה מתאספים ודנים בהצעות היום. כל אחד רשאי להביע את דעתו, אם זו עוד לא נשמעה. למומחים בתחומים רלוונטים מוקדש זמן על-מנת להביא את הידע העדכני בתחום. בסופו של דבר, אנחנו מנסים להגיע להחלטה משותפת על העיצוב המשותף של החברה שלנו. 
כאשר נדונה החלטה אשר תשפיע על מספר שכונות, כל שכונה דנה עליה בנפרד, ולאחר מכן נשלחים אנשים מכל השכונות הרלוונטיות, לדיון משותף, בו אנשים אלו יעבירו את העמדות אשר פותחו בדיונים השכונתיים. במידה ולא מתקבלת החלטה בשלב זה, השליחים חוזרים על השכונות ומתקיים דיון נוסף בהן. התהליך חוזר על עצמו על שנוצרת הסכמה רחבה. 

העבר

עברו כבר שמונים שנים מאז המהפכה הספרדית הגדולה. בשנה הראשונה שלה נראה היה שספרד מתפצלת לשני מחנות יריבים, כל אחד מהם בשטח טריטוריאלי מוגדר וברור: הרפובליקה והפשיסטים. אבל במהרה, התחילו לשבות ולהתקומם העובדים במחוזות אשר נשלטו בידי הכוחות של פראנקו, ולא הרבה זמן לאחר-מכן, החזית נפרצה, וכל ספרד הייתה בשליטת העובדים. 
ה-C.N.T (איגוד העובדים האנרכיסטי) נחל הצלחה כבירה. אלפי עובדים הצטרפו לשורותיו מדי יום ביומו. פלג הנשים שבו, ה-Mujeres Libras (נשים חופשיות) הוא זה אשר קצר את מירב הפירות, והגיע לעמדה משמעותית בארגון. המדינה הספרדית החדשה, "הרפובליקה הספרדית", בעלת הדגל האדום-צהוב-סגול שלה, ללא מגן המונרכיה, הייתה חלשה במיוחד לאחר המלחמה, ואיגודי העובדים היו חזקים; במהרה הכלכלה, שנשלטה ברובה בידי איגודי העובדים החדשים, הניבה תודעה מהפכנית בקרב הציבור, ששאף לנהל את כל עניייני החיים בדמוקרטיה מלאה, ואל דרך נציגים מושחתים.
 
המדינה הספרדית קרסה כלא הייתה. העיתונות העולמית יצאה מגדרה והכריזה על קץ הציביליזציה המערבית. על שלטון הבנדיטים ונפילת החוק והסדר. במשרדים מהודרים עם שולחנות מעץ מלא, קציני המשטרות החשאיות של העולם ניסו להחליט איך להפיל את השלטון האנרכיסטי החדש שנוצר בלב אירופה. אבל לטעותם, זה לא היה שלטון כלל, ולא משנה במי הם ניסו להתנקש, לא נמצאו מנהיגים, מאחר והכוח העממי היה מבוזר לחלוטין בין הקומונות המקומיות. 

במהירות התארגנו חוליות של עובדים, אשר לחמו במלחמת האזרחים בספרד. הם צויידו בנשק אשר יוצר במפעלי הנשק הרבים של ספרד שהוקמו בזמן המלחמה, ועכשיו מנוהלים בידי העובדים שלהם. אלו יצאו למשימה סודית: להפיץ את הנשק לעובדים מהפכנים בכל רחבי העולם, לתאם בינהם ולקבוע יום, בדיוק שנה לאחר מכן, ביום המהפכה הספרדית הגדולה, בשנת 1939 ב-19 ליולי, שנה לאחר הניצחון על הפשיזם, שבו תוכרז שביתה כללית, כלל עולמית, הראשונה בהיסטוריה, ולפי התכנון גם האחרונה. 
וזה בדיוק מה שקרה. כל מדינות העולם קרסו בזו אחר זו. הפוליטיקאים העולמים, ביחד עם בעלי-ההון וראשי הצבאות בתכנסו במטרה לנסות להשתלט על המקום. אבל, מקום המפגש שלם נודע לרבים. התארגנו שם הפגנות ענק של מליוני אנשים. המשטרה והצבא לחמו בהמוני העובדים המוחים ברחובות כנגד השארית העלובה של שלטון בעלי-ההון העולמי. אבל במהרה נגמרה התחמושת לצבא, שלא קיבל אספקה חדשה, בגלל שנהגי המשאיות, עובדי המפעלים, הטבחים, וכל שאר העובדים, שבתו. בנשק נעשה שימוש כמעט אך ורק על-מנת להוציא להורג את המעטים שלא הסכימו להיכנע. 

מלאכת בניית החברה מחדש הייתה מורכבת בהחלט. מלבד מספר מועט של מרכזי ערים היסטוריים, אשר היום מהווים מוזיאונים רחבי ידיים, כמעט כל החברה פורקה לחלוטין, ונבנתה מחדש. אנחנו אוהבים לומר שהחברה שלנו תיראה זרה לחלוטין לאנשים מכל התקופות בהיסטוריה, אבל מוכרת ומעלה תחושה חמה של בית לאנשים מכל תקופה שהיא בכל מהלך ההיסטוריה. הטכנולוגיה שלנו מפותחת יותר מאי-פעם, ועדיין אדם מימי-הביניים ירגיש בבית ולא זר לנוכחותה, כי היא משולבת באופן חלק וכמעט בלתי-נתפס במרקם החיים שלנו, רק במקומות הנדרשים. התהליך של בניית החברה מחדש ערך כמה עשרות שנים; אנשי הדור הקודם עדיין זוכרים אותו בעיצומו, ולי ישנם רק מספר זכרונות קלושים מתהליך הבנייה מחדש. כמעט כל חיי עוצבו בחברה החדשה, ללא כל זכר לפגעי העבר שאפיינו את החברה הקפיטליסטית.