אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים

אני רציתי שאת תשאירי עליי סימן. שאני לא אשכח ממך. ק', החיים כל כך מוזרים. יום אחד אני בקשר עם מי שהיא בטיפול וביום השני היא חוזרת לכפר הולדתה כי להורים שלה יש סרטן. יום אחד אני מאוהב במי שהיא, שומר על החתולה שלה ועל הבית שלה במשך שבוע, ביום שאחרי היא כבר לא בקשר איתי. יום אחד אני מנסה להראות לך מטבע גרמני ישן ובטעות מראה לך קונדום, ביום שאחרי אנחנו יושבים שעות אחרי כל משמרת בפארק ומדברים, ונוגעים, ואני מסתכל על העיניים שלך ואני רק רוצה לצלול לתוכן. ועכשיו את עוברת לתל אביב, ואני מתגעגע.  
אני רוצה שאת תהיי זו שמשאירה עליי חותם. אל תראי בזה שח את עצמי כמה שהוא רע. בבקשה. אני יודע שבשבילך זה כן. שאת עושה את זה כדי לפגוע בעצמך. אבל כאן אני נזכר בזה שאנחנו לא אותו בן-האדם. אני נהנה מזה. אני אוהב את הכאב. אז כשדיברנו על זה שאת ת אותי ואני אותך, ביחד עם ההצלפות ועם השריטות ו הסיגריות, זה לא היה רע. ואני חושב שזה באמת טוב. כי עדיף לשאת את הכאב ביחד, מאשר לתת לו להירקב במחשכים של הבדידות. כשאת ש אותי זה כיף, זה חיבור שיש ביננו. אז קחי את הס מהיד שלי ותעשי את זה בעצמך. בבקשה. 

אני לא יודע מה מכל זה אני אומר לך. אני חושב שזו האמת. את האמת על השאלה שלך אני חייב להגיד. את האמת על השקר שלי גם כן. האמת על השאלה "באמת במשך שנים, לפחות עשור, ש את עצמי. באמת הפסקתי לכמה חודשים, וחזרתי לזה. ואחרי שסיפרת לי על זה שאת ח את עצמך, עשיתי את זה גם לעצמי כי רציתי להרגיש קרוב אלייך". והאמת על השקר "ומאותה הסיבה, שפחדתי שלא תרצי יותר להיות איתי בקשר, ופחדתי שתאשימי את עצמך, באותו הזמן לא יכולתי לומר את האמת. הייתי צריך לא לומר כלום מאשר לשקר. אני מצטער על זה".