אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים
אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים |
| 11/2022
חלום
בחלומי חיכיתי לאוטובוס בתחנת אוטובוס. השארתי את התיק ליד אחד הכיסאות; הייתה שם רחבה גדולה והייתה שם ספרייה. הסתכלתי על הספרים אבל אף-אחד מהם לא ממש עניין אותי. מעל הספרייה היו פסלים ופוסטרים של ארבע האומות מאווטאר, והסתכלתי עליהם. תהיתי אם אני יכול פשוט לקחת את זה הביתה. בזמן הזה הגיע זוקו, אבל הייתה לו מסיכה על הפנים של הפרצוף של עצמו. עקבה אחריו הגרסא המרושעת של עצמו, שגם הייתה לו מסיכה על הפנים, אבל בצבע יותר ירקרק. תהיתי לרגע אך אני יודע מי מהם זה מי, אבל לא התעכבתי על זה. זוקו אמר שהוא לא מצליח לפתור את זה, ואמרתי שאנחנו צריכים להשליך אתהגרסא המרושעת שלו לים. הוא אמר שאנחנו רחוקים מהים, ואמרתי שנכון, ובלית-ברירא נשליך אותי לרגלים מכונית. עברו ספינות בכביש, וכל פעם ניסינו לדחוף אותו מהר מספיק לרגליהן, בלי שהנהגי צליח להאט את הסירה, ובלי שזוקו המזוייף יצליח לברוח. זה היה קשה, אבל בסוף הצלחנו לעשות את זה. אחרי זה ברחנו לוואדי לכיוון הים. אבל היו בוואדי ממש מעט עצים, ורובם היו עצי דקל. הכל היה חצרות של בניינים, והיו שם אנשים שהאכילו חתולים וחזירים. הם התווכחו על זה שהחזירים נכנסים לתוך הבית. הייתה שם להקת חזרים, שחלק מהם היו בלונדינים. ניסיתי לצלם אותם, אבל הם היו ממש קטנים, אז ניסיתי להתקרב. כשהתקרבתי הם רק הרחו, והובילו אותי לגן בנימין. שם הייתה התקהלות של אנשים, בינהם א' וש' וכמה הומואים שאני בקושי זוכר. חלקו מסיכות משלושה סוגים, ואני רציתי את זו שחצי שקופה כזו בזוויות גאומטריות ומנצנצת. א' אמרה שהיא רצתה שזה יהיה בלאק בלוק ובגלל זה היא לא הזמינה הרבה אנשים. התחלנו את התהלוכה, וראיתי שכמה מהאנשים שרפו משאית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
