MINDfulness

די כבר, די עם האכזריות הזאת, אני לא מבינה איך אנשים יכולים להיות לא אנושיים?!

איך זה שבנאדם נולד עם רוע בלב? איך אמא יכולה לשלוח את ילדיה, אלה שהיא נשאה ברחמה 9 חודשים, לקפוץ אל מותם? איפה הערך לחיים איפה?!

זה לא הגיוני לי. איך מוח של בנאדם רוצה להרוג. ולרצוח. ואין חמלה. אני מדברת נטו על הפן ההומניטרי, משהו שנולדים איתו, מצפון, דבר בסיסי כל כך!

לאחרונה אני נשאבת לפייסבוק, לכל הסרטונין, התמונות, ההסברים, הדעות. זה לא רק חשוב לדעת מה הולך בארץ שלנו, זה גם באמת מעניין. ועם הטכנולוגיה של היום והרשתות החברתיות אנחנו הרבה יותר נגישים למידע שפעם לא ידענו שאפילו קיים. וככה נתקלתי בסרטון מזעזע ביותר. משהו שלא יכולתי אפילו לסיים לראות. חבורה של כמה בחורים מהמגזר (לא ידוע לי אם ילדים/ יותר מבוגרים, לא הראו אותם) לוקחים גור כלבים ושופכים עליו בנזין. לא משנה כמה שהגור כלבים הזה בכה ויבב ושבר אותי לגמרי לרסיסים, אותם אנשים מצאו את זה נורא מבדר ומצחיק, ואז גם זרקו על החיה המסכנה הזאת גפרור דולק. לצפות ביצור התמים הקטן והמסכן הזה, חסר ישע לחלוטין, רץ בצרחות אימים, ונשרף למוות.

פה הפסקתי לצפות. לא יכולתי לראות את זה. הרגשתי את הדם בכל הגוף שלי עומד להתפוצף מתוך הורידים. הרגשתי רטט מבפנים, לא יודעת אם זה של עצב/ כאב/ כעס/ רחמים/ זעזוע. נראה לי הכל פשוט ביחד. איך אפשר להיוולד בן אנוש ולהיות כזה בהמה?!?

לעזאזאל איתכם, רוצחים! הלוואי שלא תיוולדו לעולם הזה. לא צריך אותכם.

ושוב פעם אני לא מכלילה, אין לי באמת משהו נגד ערבים, חס וחלילה, אני לא רק מאמינה אני גם יודעת שיש ביניהם המון של אנשים הומניטריים, טובים ושקולים, שלא מחפשים לעשות רע לאף אחד ורק רוצים לחיות בשקט ושלווה, כמו רוב בני האדם. אבל יש לי בעיה רצינית עם בני אדם אכזריים, רוצחים, שהמטרה והסיפוק שלהם בחיים זה לאלל אחרים ולהרוג אותם. עם זה אני לא יכולה לחיות בשקט.

הלוואי שהיתה ענישה יותר מחמירה. אולי לפחות האנשים האלה, רעים ככל שיהיו, לא יפגעו בחסרי האונים.

אני מרגישה הרגשה שונה, כאילו המבצע הזה "צוק איתן"  עורר את הישנוניות של הממשלה והחברה הישראלית. אני מקווה שאני לא מדמיינת את זה ושאם זה באמת קיים זה לא יהיה דבר זמני וחולף.  הגיע הזמן שנבין אחד את השני ונצא מהבועעה המסריחה שהראש שלנו תקוע בה. אם נחיה בגישה של מה שלא לידי לא פוגע בי, אנחנו נאכל אותה, ובגדול. אם ממזמן נושא הרקטות מעזה היה מטופל בכובד ראש וביסודיות, לא היינו מגיעים למצב שכמעט כל המדינה שלנו נמצאת בסכנה, שקשה להמשיך בשגרה, שסכנת החיים אורבת לנו ואנחנו מרגישים בפחד.

זה פשוט לא בסדר! והדבר שהכי הכי מרתיח זה האדישות של העולם. איך אפשר להפנות את הגב בצורה כזאת? אני לא מבינה ממה זה נובע? זה בגלל שהאנושוץ פשוט התרגלה לרעיון שיש לשנוא יהודים? רעיון שהושרש בתקופות היסטוריות וישנות, ושפשוט נשאר נוח להאמין בהן?

מה, אם היה לנו מלא נפט בכל חור באדמה, אז היינו מקבלים תמיכה?!

הכל זה בסופו של דבר עניין של אינטרסים. אחרת לדעתי ממזמן היינו מקבלים תמיכה ואפילו סיוע מעוד אומות סביב העולם. אם אומות היו יודעות שיושיטו לנו יד לעזרה ויקבלו לכך תרומה, היה לנו הרבה יותר קל. חרא של עולם.

אולי אני אשמע קלישאתית בטירוף, קיטשית ולא מחוברת מספיק למציאות, אבל למה אי אפשר להאמין בערכים של אהבה וקבלה אחד לשני? אני חושבת שאנחנו מספיק מודרניים, בעלי היגיון בריא ומודעות למעשים ולאמונות שלנו. להאמין באהבה, אחדות, שלום, להנות מהיופי של העולם הזה, מהיופי אחד של השני. אבל לא, אנחנו הורסים את העולם שלנו והורגים אחד את השני.

אני מרגישה שבא לי לעשות טיול בעולם. לראות, לחוות, לגלות דברים חדשים, להכיר תרבויות וסיפורים ומראות של נופים, ערים, אנשים.

אימאלה איזו פריקה. אבל זה החלום. לספוג חוויות, ולהצליח להעביר הלאה מסרים טובים בעולם. נשמע מצחיק הא?

כשהייתי לפני שנה בטיול במרכז אמריקה, נהניתי מההתעניינות של המקומיים/ תיירים בנו הישראלים. החל מהשפה שלנו והדת שלנו, עד למצב הסוציו אקונומי שלי וכמובן המחלוקות הפוליטיות שלנו. לאנשים אין מושג מה קורה בעולם, זה מטורף בעיני, טבעי אבל מטורף! יש לנו את האופציה לדעת ובכל זאת אנחנו בוחרים להתמקד באינטרסים שטחיים בעיקר ברוב ימי חיינו. אז נהניתי לספר, והצגתי דברים בצורה כמה שיותר אובייקטיבית, לספר עובדות נטו. זה היה משעשע לראות מקומיים בקוסטה ריקה מסתכלים עליי בפליאה שאני יודעת לירות מרובה M16 וכך גם רוב בנות ישראל. מה שבשבילנו הוא יומיומי ופשוט, בשבילם הוא בלתי נתפס, כאילו הזייתי לחלוטין. והיה הכי כיף להרגיש ולקבל את האהבה והחום במדינות מרכז אמריקה. הם באמת אוהבים את הישראלים שמה.

בטיול לא הרגשתי את ההתעסקות בפוליטיקה. הייתי בצד השני של העולם ולא זכרתי מה זה ערבים, פיגועים, מלחמות, טילים, חששות. איזה נפלא זה לחיות ככה. לקבל אחד את השני בברכה ובשמחה. גם הישראלים היו יותר חמים ונחמדים ואפילו אכפתייים אחד לשלום השני. ואז אתה מגיע למדינה הזאת, וזוכה לאותו ניכור ואדישות ישראלית מוכרת, לרמאויות, רדיפת הבצע, הפוליטיקה המושחתת, ערבים, יהודים, חרדים, ציונים, שמאלנים, ימניים, בדואים, אשכנזים, תימניים, אתיופיים, משתמטים, מתנחלים, סודנים, אריתראים, עניים, עשירים, מה אין לנו פה?! יותר מדי!

נחנקנו! כולנו בני אדם!