MINDfulness

בא לי מסיבת טבע. אני חולה על טראנס. על הצלילים המיוחדים והמרגשים, אנרגיית ההתלהבות שמציפה את הרחבה, הבומים המרטיטי גוף ונפש שיוצאים מהרמקולים. חבל שיש גם כל כך הרבה שטחיות וצביעות בקרב האוכלוסיה שם. עאלק "חופש". כל אחד שם מפחד להיות מי שהוא באמת. אנחנו מפחדים להיות שונים מדי מהסביבה, ועם זאת מקבלים ביקורת בלתי פוסקת של התחקות של אחרים. אנחנו מפחדים להיות מיוחדים ולצפות במבטים של החוסר קבלה והבנה מהאחרים. אנחנו פשוט מפחדים.

אני יודעת שאני כזאת. מפחדת, ועם זאת מקבלת. בגלל זה נמאס לי לשמוע את כל השיפוטיות הזאת בכל מקום. חלאס. תפסיקו כבר! באמת! די להיות גועליים, אם עשינו את המאמץ הזה והשקענו לא מעט אנרגיות וכסף וכאב ראש כדי להגיע לחופש בטבע ולשמוע קצת טראנס, בואו נאהב ונקבל ונהנה, ולא ננסה להיות פיות מלאכותיות ושדונים מטורפים. בואו פשוט נהיה מה שאנחנו רוצים ומרגישים. ונקבל אחד את השני.

פנטזיה לגמרי

בא לי להיות שם:

מי מתנדב לקחת אותי? נראה מבטיח!

עוד פנטזיה

ממממ אילו רק יכולתי להגשים את הפנטזיות שלי, להגשים את החלומות שלי

כמו החלום שחלמית לפני שבוע, על כמה שאני מאוהבת

זה היה במישהו די מפורסם, די כוכב ריאליטי נקרא לזה אבל באמת הרגשתי את האהבה הזאת בתוכי בחלום. ואז היתה אזעקה. וכולם פלשו לחדר שלי שהוא גם הממד וכך נוצר מצב שבו עשרה אנשים ואני בלי חזיה נמצאים בחדר בשוק בשיה 6 בבוקר. אחרי זה נרדמתי שוב והחלום המשיך, רק שהפעם הגבר בו הייתי מאוהבת הוא מישהו מהעבר שלי.

מישהו שפגשתי במקסיקו לפני שנה, והמישהו הזה גרם לי להרגיש דברים מיוחדים שלא הרגשתי ממזמן. ואז הוא הלך עם איזו מקסיקנית מול הפרצוף שלי נפלא

מה זה כי אני מכוערת אני לא מבינה? אז למה היית איתי והשלת אותי יא חתיכת פוסתם. כנראה זה קטע כזה של גברים כדי להכניס בנות למיטה. מפתים אותנו, משקרים לנו בפרצוף, מטפחים לנו ציפיות, ואנחנו בולעות את הפיתיון ומתעלמות ממה שאנחנו יודעות שיקרה. ככה לפחות זה אצלי. כל גבר שנכנס לחיי, אפילו לרגע, כמעט תמיד פגע בי בצורה כלשהי. וכל פעם מחדש אני מנסה וחושבת שאולי זה באמת יהיה טוב ונכון ואמיתי, ואז בום טראח לפרצוף.

בא לי משהו אמיתי. ומישהו שיקבל אותי כמו שאני ויאהב אותי בזכות מה שאני. די עם הבדידות הקקי הזאתי. ודי עם החצ'קון הגדול שיצא לי ליד הסנטר! לך ממני, קישטה.