אני משוגעת. ללא טיפת התנשאות, אני באמת נערה חולנית, קיצונית ויש הטוענים שגם מטומטמת. והוא גם כזה, אפילו יותר ממני. ובגלל שהוא כזה תואם לאופי שלי, אני יכולה לסלוח לו על צורת הביטוי שלו כלפיי, על זה שהוא לא מפסיק לרדת עליי, בכל תחום עניין אפשרי, כל שנייה וחצי. עדיין לא החלטתי אם הלעג הזה מתאפיין ברע או בטוב. אני כרגע אקח את זה כטוב. אבל זה נורא מלהיט אותי מבפנים, שקשה לי להיפתח אליו. קשה לי לבצע בו את כל הרעיונות החולניים והעם זאת, רומנטיים שעולים בי כאשר אני רואה את דמותו. אני רוצה ללכת איתו, לים, מידי בוקר, ולהתעלס עימו. שם, על שפת הים, ללא שום חשש שאדם זר יעבור ויראה את שדיי החשופים, את גופי העירום. אני רוצה להרגיש איתו בתוכי, טועם את שפתיי, מלטף אותי ברוך, במגע הקטיפה המייחד אותו. אני רוצה להרגיש את גרגירי החול מכסים את גופי כאשר שנינו מתגלגלים לאורך החוף. אני רוצה לחוש אותו מתפעל משדיי הגדולים, שלעיתים קצת נפולים, משחק איתם בהנאה. אני רוצה להרגיש אותו מכיר ונוכח לכל איבר ופינה אשר בגופי, ומתלהט אחר החיפוש ללא נודע. אני רוצה להרגיש את שערותיו הקיצונית מפלחות את ידיי, מותירות לי מחסום בכל הזדמנות. אני רוצה להתערלס בתוך זרועותיו השריריות, החסונות, המותירות ביטחון בכל אשר צופן. אני רוצה לגשת אליו כאל המקום המפלט היחידי שלי, כאל גן העדן הנסתר שבי. אני רוצה להכנס איתו אל תוך המים, אל עבר הגלים הנועזים, כאשר גלשנו אחוז בזרועו, והוא נחוש בדעתו לקדם אותי עוד כמה צעדים במסעי אל עתידי כגולשת. אני רוצה לחבק את גבו, כאשר שנינו רטובים לחלוטין, ולהביט בו מוליך אותי בתוך המים. אני רוצה לשכב על צידו של הגלשן המוטה כלפי השמיים, כאשר הוא שוכב עליו מהצד ההפוך, ולהסתכל עמוק בתוך עינייו, במשך שעות. אני רוצה להשתגע איתו, ולהוכיח לו שגם אני כזאת מטורפת, בדיוק כמו שהוא. אני רוצה להתנשק איתו. אני רוצה לנצור אותו בתור האהבה הראשונה שלי, כזו שאני אזכור לנצח. אני באמת רוצה לאהוב אותו, ושגם הוא יאהב אותי, וזה קצת מטומטם, כי הוא מחובר עכשיו לפייסבוק ואפילו אין לי אומץ לשלוח לו הודעה.

ואני כל כך לא רוצה שהקשר הזה יעלם. למרות שאני עושה כל כך הרבה טעויות, ואני לא מנוסה בכלל.