חציתי את הכביש כאשר אני בוחנת היטב את שני הצדדים הנחים לצידי, המחשבה על להדרס למראה עינייהם החודרות גרמה להתכווצותי, התרחשות מחזה מסוג זה לא יעלה על הדעת. לאחר פסיעת כמה צעדים, ידי פתחה את הרכב ותוך שניות נהייתי שם, משותקת למתחולל כנגד עיניי. פעימה רצופה אחת של ליבי לא הושלמה, וכבר כף הרגל הוטחה על הדוושה והיינו במרחק רב של מטרים ממקום האיסוף שלי. עוצמת הרוח הדפה את שערי והמוסיקה הרועמת הטרידה את כל הולכי הרגל, וגם קצת אותי. התבוננתי באנשים סביבי, שלושה גברים מפוקפקים, בני 19 ככל היותר, שהמחשבה על השקפת עולמם היא נורא פשוטה לפיענוח. הנהג, שניחן בקוקו מהודק שאסף את שערו השחור כפחם, מרושל בג'ינס נמוך שחשף את ההלבשה התחתונה, שבוודאי הוא נורא גאה בה, פסק כל כמה דקות את הטונים המרעישים אוזניים ושאל לשלומי. התבוננתי בארשת פניו, חייכתי וטענתי שאני בסדר. לפעמים אני רותחת מבפנים שאנשים פונים עליי, לעיתים אני מאחלת שאני אהיה בלתי נראית. אבל בעת הזאת, חשבתי שזה נורא מנומס מצידו. לצידו התיישב גבר שבמבט ראשוני נראה כבעל כמה קילוגרמים מיותרים, מעט מנופח, אבל נוכחתי לסטירת עובדה זו מאוחר יותר. ידי התכחכה עם מגע זרועו החסונה, של מי שע"פ הצהרת רבים, וגם הצהרתו, הוא החבר שלי. חשתי כלכודה בסרט פעולה, שתוך שניות המכונית תתרסק תוך התנגשות ברכב ממול, עקב המהירות העצומה ורמת האלכוהול המתמוססת בדם, ולמרות הזעזוע, הבהלה, להמלט מהמקום ולחזור למסלול הרגיל, של החיים ההפכפכים והמלאי פיתולים. לא חשתי בנוח, וכתוצאה מכך רגלי החלה לרעוד, וחשתי את קצב ליבי גובר, כאילו מבשר לי שההתפקעות מתקרבת. התפללתי לאלוהים שהנסיעה הזאת תעבור בשלום. 

אנחנו ביעד. הצצתי במבט חטוף אל עבר המתרחש מאחוריי, בשאלה מהדהדת האם יש מכונית מתקרבת, הרי שוב, המחשבה על לכשול על פני הקרקע ולהעניק לאסון אישור להתרחש, זעזעה אותי. לפעמים אני תוהה למה מחשבותיי טרודות בנפילות, באסונות, בזוועות, ולמה אלוהים ברא אותי אישה מוטרדת. הכביש היה ריק והרשיתי לעצמי לפרוץ את דלת הרכב ולהחשף לעולם שמחוצה לו. הייתי כבר במקום הזה. זהו מקום השופע ביחידות דיור. צעדתי בעקבותיהם, כאשר הנהג המפוקפק המוביל, ונכנסנו. הם פרסו את בקבוקי האלכוהול שרכשו, כנראה לפני שאספו אותי, יחד עם בקבוקי אקסל והחלו למזוג. המבטים הופנו אליי בשאלה האם אני שותה. הנהנתי בחיוך מאולץ. ניסיתי כמה שיותר לחייך, אחרת אני אראה בעיניהם כאותה ילדה מבועתת וכחושה, שבמקרים מסוימים אני אכן כזאת. אם אני נוהגת להמעיט במילים, הדבר היחיד שביכולתי להציל את המצב, הוא לחייך. הנהג הושיט לי את הכוס המהולה בוודקה יחד עם אקסל, והתבוננתי בה בתחינה שרוחי תישאר בקירבי היום, ושבוודאי לא תלקח ממני. הרי מי כמוני יודעת עד כמה קטלני הוא המשקה המעורבב, במיוחד עם הכדורים, השופעים בתופעות לוואי, שאני מקפידה ליטול. מה לא עושה בשביל להיות יפה. כל זה קרה בעת שלקחתי את הכוס ולגמתי מתכולתה. חשתי את העירבובייה מחלחלת בתוכי, עושה את דרכה אל דמי, שם היא תישכון לשעות הקרובות. ראשי הסתחרר מעט והכרחתי את עצמי להשאר שפוייה, למרות שהעייפות דחקה בי, והמשקה רק האיץ את התהליך. הפחד שאני אתמוטט הרטיט את ליבי, בנוסף למשקה, והפחד השתלט על מערכותיי. אבל ניסיתי להסתיר זאת, אני מקווה שבהצלחה.

נותרנו ארבעתנו בחדר בעל ארבעת הקירות והתפללתי שנושא העניין לא יעבור אליי, שאני לא אצטרך לענות על שאלות ולהרבות במילים. ואולי מישהו שמע את תחינתי שם למעלה, כי נושא העניין הועבר לבת זוגתו של המנופח, שהרבתה להטריד את ראשו (או יותר נכון, את הנייד שלו) במסרונים כחושים. ע"י נוכחות במצב זה, אני חושבת שלמדתי דבר או שניים על צורת מחשבתם של הגברים. הלעג, עליה, לא פסק, ונשבעתי בתוכי שאני לא אהיה מסוג הבנות הללו. אני לא אתן לו את כל כולי במהירות ובקלילות מופרזת, כי הוא ישליך אותי לכל הרוחות. זאת גם הנהג הצהיר מאוחר יותר

'אם היא תהיה קשה איתי, אני אעריץ אותה

אם היא תיתן לי מה שאני רוצה, אני אבעט בה

אולי רק אם היא תזדיין איתי כל יום'.

ביטני התהפכה, ואחרי שיחה שנמשכה כחצי שעה, השניים המפוקפקים עזבו את המקום והעניקו אותו לרשותינו. לי, ולו.

הוא פשט את חולצתו במהירות, בטענה שהחום פוקד אותו, ונשכבנו על המיטה, כאשר הטלוויזיה לא אחרה להדלק. ראשי הונח על חזהו והרגשתי את ליבו פועם בעוצמה ובמהירות. לא הסתרתי את מחשבה זאת ממנו. לאחר צפייה ממושכת, והרבה נשיקות ונגיעות תוך כדי, הוא הרים אותי כך שמצאתי עצמי מונחת מעל לגופו החסון. הוא באמת נראה טוב, והוא גם דיי הטעם שלי. מתחילת השנה מראהו תפס את מבטי, ובדרך פלא הכרנו, ומסתבר שהכימיה הייתה נפלאה בנינו, כי מצאנו את עצמנו במהרה במצבים רומנטיים. לפעמים אני תוהה אם המהירות הזאת, היא הצעד הנכון. אבל אני לא רוצה להאט, או חלילה להפסיק, ולכן אני מנסה לזרום עם זה. עד כמה שאני מסוגלת. כי אם עד עכשיו חשבתי שאני באמת מצחיקה, אחת כזו שיכולה להפתח בקלות, אז הקשר הזה איתו גרם לי להבין עד כמה אני טועה.

שכבתי מעליו, הפיות נפערו והלשונות התכחכו זו בזו, בפרץ של תשוקה שהובילה לחיכוכים גם של איברים אחרים, ולהתגלגלות על המיטה. ידיו ליטפו את כולי ומגעו העניק לי ביטחון, וגם אושר. נגליתי לעולמות שעדיין לא הייתי בהם, והתחושה אופפה אותי. חשתי ממש כי התגלמות חלומותיי ניצבים אל מולי. הוא הסתכל במבטו החודר עמוק אל תוך עיניי, נדמה כאילו בחן את ארשת פניי, והצהיר בפניי 'איזו יפה את'. חייכתי אליו, בעוד פניי בערו מסומק (וגם מתופעות הלוואי של הכדורים הארורים, כמובן), כך אני בטוחה, והכחשתי הצהרה זו. 'את משקרת לעצמך', הוא טען. קירבתי אותו אליי והמגעים לא הרפו. שפתיו נישקו, לא רק את שפתיי, אך כאשר הוא הושיט את ידו להוריד לי את השמלה הקצרצרה והצמודה שלבשתי, נחתתי מהעולם הקסום שנגליתי אליו, ולא הרשתי לו לעשות את זה. הוא פלט 'למה' נאנק, והביט בו במבט מלא בתחנונים.

המשכנו לצפות בטלוויזיה, בתוכנית שהוא בחר, סטנדאפ. הוא פלט כמה צחקוקים ואני סקרתי את החדר, כאשר מחשבותיי נודדות למקומות לא צפויים. ריחו המהול בסיגריות, הסם הממכר אותו יותר מכל, עטף אותי, ולאט לאט הנשיקות חזרו, הליטופים המשיכו, מגע גופו כנגד מגע גופי לא הופרד לרגע.

'חבל שאת כזו ביישנית'

'מצטערת'.