נקייה כבר שבוע ויומיים

שבוע ויומיים שלא טיגנתי את מוחי

הובלתי במרמה לשיכרון חושים

פסעתי כסהרורית, מטביעה את צעדיי בחול

רודפת אחר צללים, רוחות, אשדות

מתמלאת חרדה בחיפוש אחר הכלבה

מתרוצצת ומתלכלכת כילדה קטנה

מביטה בה בקנאה

נטולת תבניות מן העבר, נטולת מסגרות להדחק בקורתן

גדושת אשמה שרגליי קורסות תחתיי

בוגדות בי, משתתקות

לא מתרוממות עד שהג'וינט לא נגמר

ואנשים מסתכלים

בוודאי הם מנחשים שפיקחות אינה נחלת העכשיו

מתפללת שכלב נוסף לא יגיב

יודעת שלא אצליח לכרוע

או חלילה

להחליף מספר מילים עם בעליו

שמש קופחת ויוקדת

מעוררת את הנקבוביות

בזיעה מלוחה

לוטשת עיניים לעבר הכחול

לעבר הגלים מתנפצים על החוף

מנסה לנדף את המועקות שבי

את הלחצים

את הכעס

את האשמה

החוצה ממני

יחד עם העשן שנפלט משפתיי

יחד עם הריח שמרחף מעל גופתי

כהילה

מטפסת במעלה המדרגות אל חדרי

מצטיידת במזון עתיר שומנים

מתרסקת על מיטתי

מתמסרת לסחרחורת ולאפלוליות החושים

נוגעת בעצמי

צופה בהתערטלויות באתרי אנטרנט מפוקפקים

מדמיינת את עצמי

מאחורה

מלפנים

שניים, שלושה

חשה את החשמל בנבכי התאים

מעבירים את גירויים

בדגדגן

שלי

משדרים אל החלל

גלי אינפרא אדום

ואני על ענן

חופשיה

משוחררת

מעונגת

מייחלת

עד לגמירה

כבר שבוע ויומיים שלא שאפתי ירוק אל ריאותיי

כבר חצי שנה שגופי לא נפער לגופו של זכר

שלושה חודשים שלא יצאתי עם אף אחד

שלושה שבועות לשחרור מהצבא.